"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 78 | דצמבר 2025 | טבת תשפ"ו

מתי גילו לך את הסרטן? גילו לי את 16 בגיל הסרטן, והייתי שנה בכימותרפיה, ואחרי פניו בעצם החלמתי כבר להגדרה של הסרטן, אבל כן נשארתי עם נכות, כי הסרטן היה ברגל שמאל וניתחו את הרגל הרבה מאוד פעמים, ובעצם הרגל נהייתה בצורה קבועה כזאת שהיא לא מתקפלת, לא מתיישרת. הסרטן היה מתחת לברך, ואז הייתי עם קביים תקופה ארוכה, ועברתי עוד הרבה מאוד ניתוחים במשך שמונה , ואז היה לי 24 שנים, עד גיל זיהום, לא הזיהום הראשון, אבל בזיהום הזה הם הציעו לי אם אני רוצה להוריד את הרגל, ואז החלטתי ללכת בעצם אני 24 על זה, ומגיל קטועה. ,16 איך נערה צעירה בת מתמודדת עם מכה כזאת שנופלת עלייך? אני קיבלתי את זה יחסית בסדר. אני חושבת שפחדתי יותר על איך ייקחו את זה. הרגשתי לא בנוח שאני מביאה בעיות כאלה למשפחה, אז אני לא ממש נתתי מקום לרגשות שלי, ויותר היה אכפתי על איך הששות והדודים והדודות מרגישים, ואני ניסיתי להיות חזקה. כן הרגשתי הרבה, לא בהתחלה, אבל אחרי שנפטר הילד הראשון במחלקה, מאז שאני נכנסתי, שזה היה בערך שבועיים לתוך הטיפולים, אז פתאום התחלתי גם ממש לפחד ולחשוב על המוות הרבה, ועל כל התכלית, ולמה אנחנו פה, והאם אני רוצה להילחם. לפני הסרטן אני התנדבתי בעמוסה של ילדים מיוחדים, והייתי מאוד מאוד פעילה שם. כלומר, לפני הסרטן היית בחורה רגילה, בריאה ובכל זאת בחרת לטפל בילדים עם צרכים מיוחדים? איך זה נולד? נכון. אני באה מבית חרדי, אז זה משהו מקובל אצל החרדים , שמחליט ים להתנדב באיזשהו שלב. אני התנדבתי בהתחלה במתן מצרכי מזון למשפחות נזקקות, הייתי דופקת על דלתות ואוספת מצרכי מזון ומחלקת למשפחות נזקקות. מאז אני זוכרת את עצמי התנדבתי, ואז שמעתי על ילדים מיוחדים, הם אמרו לי, תסמונת דאון זה הדבר הכי מתוק בעולם, ואמרתי, יאללה, בוא ננסה. הייתי הולכת ברגל את כל בני ברק, ובצד השני של בני ברק הייתה שם מועדונית, ואני התמכרתי לזה, וכל כך אהבתי את הילדים, והייתי אחראית על הרבה מאוד דברים. אז המעבר הקשה במיוחד שהיה לי עם הסרטן, היה להפוך מעצמאית ואחראית על אחרים, ועוזרת, ומארגנת, ופתאום להיות לא עצמאית, שאני לא יכולה אפילו ללכת לבד, ולא יכולה להתקלח לבד. התבאסתי שאימא שלי תקלח אותי, העדפתי שאחותי הגדולה תקלח אותי. זו תחושה לא נעימה, ומעבר לזה יש כמובן את כל הקשיים עם הטיפוליים והפחד מהמוות, ועוד הרבה מאוד קשיים שנלווים לסרטן. חיי הנעורים שלך קיבלו שינוי דרמטי בעצם. איך עם זה התמודדת? כן, אף פעם לא הייתי נערה קלאסית, תמיד הייתי מחפשת איפה לעזור, כולם היו אומרים לי שאני מבוגרת בנשמתי, אז כאילו מהבחינה הזו לא הרגשתי שנגמרה לי הילדות, כי לא הייתה לי ילדות לפני, הייתה לי ילדות אחרי, בגילאי יותר מאוחרים, נזכרתי להיות ילדה. 27 בגיל מה זה אומר בעצם? הי ום אני נותנת לעצמי את המקום הזה של לרק ו ד "הכול עניין של בחירה בחיים. אתם מסוגלים לעשות הכול וזכרו שדברים קשים הם זמניים והכל עובר. אתם יודעים מי אתם ואל תתנו לאף אחד להוריד לכם את הביטחון." 2025 דצמבר | טבת תשפ״ו 55