"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 78 | דצמבר 2025 | טבת תשפ"ו

אותך מתחתיות. מה אתה חושב לעשות בהמשך? א', אני רוצה להתפתח בעולם של מוצרי טכנולוגיה לדבורים, ב', נראה לי שכל עוד יש ביקוש וטוב לי עם זה, אז אני אמשיך בהרצאות. ג', קשה לי מאוד להסתכל על ההמשך, כמו שאתה קורא לזה, כשהתקופה הקרובה אפילו לא ודאית לי. אני לא יודע מתי יהיה הניתוח, זה כבר תלוי ועומד הרבה מאוד זמן, מחכה לתאריך לניתוח, ואחר כך אני צריך להישאר שם כדי לעשות פרוטזות, ואני לא ברור לי כמה זמן זה ייקח או כמה זמן זה יימשך ומה תוכנית העבודה. ברור. ועם מי אני טס, האם אני טס עם המשפחה או לא. בקיצור, מאוד קשה לי להסתכל מעבר לשלב הזה של ההליכה, אבל אני חושב שיש לי הרבה כיוונים, ובטוח אני אמשיך בספורט בעזרת השם. בוא נשאל מה החלום שלך. יש לך איזה חלום כזה או אחר שהיית רוצה לשאוף להגשים אותו? הבעיה שיש לי הרבה חלומות. אני מאוד רוצה להקים חווה חקלאית קטנה ולגדל בעצמי, פירות, ירקות, ולמכור אותם. אני מאוד אוהב את זה. נשמע שאתה חקלאי בנשמתך? אני אוהב את זה. אני לא רוצה להתיימר ולומר חקלאי בנשמתי כי לא. אני לא חקלאי אבל אני מאוד אוהב את זה. להיות בשטח, לגעת באדמה. זה חלום. אני רוצה גם, אתה יודע, להצליח לפתח מוצר שיהיה לו קיום בעולם, תחום האקולוגיה והחקלאות בעיקר. הרבה חלומות. ולפני הפציעה גם חלמתם את אותם חלומות או שהם קיבלו זווית אחרת? לא רחוק, וכמובן שהם קיבלו זווית אחרת. בעצם אני מרגיש שהפציעה פתחה בפניי הרבה מאוד הזדמנויות. פתחה בפניי את החיים, את העולם. וואו אני ממש מתרגש לשמוע את זה, כי אתה לא היחידי שאומר לי את הדברים האלה, שדווקא בעקבות פציעה קשה ונכות כתוצאה מזה, הם פתאום הולכים לדברים נוספים ואחרים, ונפתחים להם עולמות חדשים. אני שומע מהרבה, באמת, אני מחזק אתכם, ואני מאוד שמח לשמוע שממשיכים את החיים, וחרף הפציעה והנכות. כל הכבוד, השראה. אתה יודע, קודם אתה, אתה תקוע בתוך החיים של עצמך, גם אם אתה אוהב את החיים של עצמך, אבל אתה יודע, לעשות שינויים, גם נפשיים ופנימיים, וגם שינויים אובייקטיביים. זה קשה, יש לך סוג של קיבעון והפציעה היא גם פתאום מראה לך מה חשוב, ומה טוב בחיים, ולהשקיע בזה. וגם הפציעה, בסוף, כמו שאמרנו בהתחלה, פתאום אתה נפגש עם קהילה אחרת, של אנשים, שכולם רוצים לעזור. ומה זה אומר בעצם? פתאום אתה יכול, נפתחות אפשרויות של לימודים, של תעסוקה, של בילויים, של חוץ לארץ. אתה לא רודף אחרי הפרוטה, אתה לא רודף אחרי הזנב של עצמך. ופתאום אתה מבין מה חשוב בחיים ולומד ליהנות מהדברים הקטנים. לסיום, איזה מסר לקוראים שלי, שמרביתם אנשים מוגבלים? אני חושב שיש לנו כוח להתמודד עם כל דבר. כל דבר. ולא תמיד אנחנו יודעים שיש לנו את הכוח הזה, לא תמיד אנחנו סומכים עליו, לפעמים אנחנו חוששים מה יקרה וזה. וכשצריך, פתאום הכוח הזה מתגלה, ואנחנו, וזה מפתיע, אתה יודע, מפתיע כמה כוח יש לנו להסתגל ולהשתנות ולהתפתח. באמת, מי חשב, אני חשבתי שלא יהיו לי רגליים? אני חשבתי שאו שאני אמות במלחמה או שאני... לא חשבתי שככה אני אפצע. אתה לא חושב על זה. אבל ברגע שפתחתי את העיניים והבנתי שאני חי וראיתי את אשתי ואת המשפחה שלי ואת החברים שלי לידי, זהו, מהרגע הזה התחלתי להסתגל וליהנות מהמצב החדש, גם אם הוא קשה. מצדיע לך. תבורך עם כל משפחתך וכל חיילי צה"ל. אמן. אני רוצה להתפתח בעולם של מוצרי טכנולוגיה לדבורים, וגם ככל שיהיה ביקוש וטוב לי עם זה, אז אני אמשיך בהרצאות. 2025 דצמבר | טבת תשפ״ו 38