"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 78 | דצמבר 2025 | טבת תשפ"ו

שלי בלי קשר לנכותם. קודם כל הם חברים שלי. אבל נכה כמוני לא הכרתי, כלומר, קטוע שתי רגליים, והנכים עכשיו, החברים שלי, לא הכרתי את העולם הזה. ועכשיו, כשאתה חלק מהם מה זה עושה לך? תשמע, זה עולם חדש שנפתח עבו רי. חי ים חדשים, עולם חדש שנפתח לי. קודם כל, זאת קהילה, יש קהילות בתוך הקהילה הזאת, קהילות, אתה יודע, כל אחד והקהילה הקטנה שלו, אבל זאת קהילה גדולה. אני מתחיל, אני עדיין לא לגמרי מצוי בעולמות האלה. היום אני הרבה יותר ממה שפעם בסוף זה מעגל משמעותי בחיים. גם חברים שנפצעו במלחמה, אבל לא רק. בעצם אנחנו מעגל של אנשים, שאנחנו חולקים את אותה מציאות שנמצאים ביחד בכל מיני דברים. אתה יכול לתאר את סדר היום שלך? מה אתה עושה בכל יום? קודם כל, המציאות שלי כל הזמן משתנה, השגרה כל הזמן מופרת, כל הזמן יש לי בלתמ"ים בלתי מתוכננים, וכל הזמן השגרה מופרת, עם ניתוח שהיה אמור להיות ומתבטל, כבר היה לי שלוש-ארבע פעמים ביטולים של ניתוחים, ותוכנית עכשיו ללכת, ופתאום אני על כיסא ולא יכול ללכת, ועוד ניתוח כזה ועוד ניתוח וחוץ לארץ, פה ושם, בדברים רפואיים ושיקומיים. אז אני אומר, קודם כל, השגרה כל הזמן מופרת. אני נמצא במין סיטואציה, במין שגרה שהיא לא שגרתית. קודם כל, זו השגרה שלי, וביום-יום אני מאוד מאוד עסוק. במה בדיוק? הבנתי שאתה מעביר הרצאות. כן, אני מרצה על כל מה שעברתי. על הלחימה, ועל הפציעה, ועל רוח הקרב, ועל השיקום, ועל רוח הקרב בשיקום. מזמינים אותי להרצאות. אני עושה את זה בתשלום, לא רק, אני עושה גם בהתנדבות הרבה, אבל אני עושה את זה גם בתשלום. וקודם, היית בתחום הזה של ההרצאות? לא, לא עשיתי הרצאות. עבדתי, היה לי מוצר שקשור לעולם הדבוראות. לעולם הדבורים. עדיין הוא קיים, ואני גם מתעסק בזה קצת, ואני עושה הרצאות. א נ י ש ו מ ע שה רב ה מהפצ ו ע י ם ש נ פ ג ע ו במלחמה בכל מיני צורות, עוסקים בהרצאות ומביאים את הסיפור שלהם לקהל הרחב... כן, תשמע, קודם כול זה כלי נהדר, כלי שיקומי נהדר, לעבד את הסיפור, לנהל את הסיפור בעצמך, לפגוש אנשים. בסוף, במצב הזה, שיש נקודות מאוד נמוכות, זמנים מאוד קשים, וכאבים פיזיים ונפשיים, ולא תמיד אתה יכול לגרד את עצמך בבוקר מהמיטה, ולצאת מהבית. לפעמים אין לך כוח, אין לך חשק, אתה יודע, ויש לך תירוץ טוב. זאת אומרת, אתה לא חייב לחזור לעבודה, ואתה עדיין במסגרת של שיקום וכו', וכשיש לך מסגרת כזאת של עוגנים, שאתה מחויב להם, התחייבת, ועכשיו אתה צריך, לא משנה מה המצב שלך, גם אם אתה מעלות, אתה 39 חולה עם צריך לצאת. ולפעמים יש לך כאבים מטורפים, אתה צריך לעשות את זה, כי התחייבת. אז זה עוגן משמעותי בחיים. זה הופך בן אדם בקלות להיות יצרני, ולא רק להיות נתמך, וזה כלי נהדר. דבר שני, יש צורך בציבור, צורך בריא מאוד. שמוע, להרגיש חלק. וזה עונה על צורך אז עשית כבר הרבה הרצאות כאלה? כן, אני עושה בערך, בין שמונה לעשר בחודש. והתגובות מאוד חזקות, מרגשות, מחזקות. הקהל הוא ביתי וקהל חם וקהל אוהד, ברוך השם. אתה גם עוסק בספורט היום כתוצאה מהפגיעה? אתה הולך גם לשיקום שהוא כולל ספורט? בהחלט כן. חלק משמעותי מהשבוע שלי. גם בעיקר כדורסל, אז ניסיתי קצת טניס, אני מתאמן בחדר כושר, ובעיקר כדורסל, ואופניים. אופני ידיים וכדורסל. המעניין הוא, שקודם לפציעה לא סבלתי ספורט, פשוט שנאתי את זה ולא שיחקתי בחיים שלי כדורסל, גם לא בתור ילד. והיום זה הפך לחלק מאוד מאוד משמעותי מהחיים שלי, ציר מרכזי. לא שאני כל כך טוב בזה, אבל הספורט הוא סם החיים, הוא יותר טוב מקנאביס, והוא מרים קודם לפציעה לא סבלתי ספורט, ולא שיחקתי בחיים שלי כדורסל, גם לא בתור ילד. והיום זה הפך לחלק מאוד מאוד משמעותי מהחיים שלי, ציר מרכזי. אני חשבתי שאו שאני אמות במלחמה או שאני... לא חשבתי שככה אני אפצע. שאאבד את שתי רגליי... 2025 דצמבר | טבת תשפ״ו 36