"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 77 | אוקטובר 2025 תשרי תשפ"ו

הגיע הזמן להתחשב באוהדי הכדורגל שומרי השבת כדורגל הוא ללא ספק משחק אהוב ומרכזי במדינת ישראל. מאות אלפי אוהדים, צעירים ומבוגרים, מגיעים מדי שבוע לאצטדיונים או מתיישבים מול מסך הטלוויזיה כדי ליהנות ממשחק ספורטיבי שמסעיר את הלב ומאחד בין אנשים מכל שכבות האוכלוסייה. אולם לצד התשוקה, הריגוש והאהבה למשחק, ישנה תופעה שממשיכה להותיר ציבור גדול של אוהדים מאוכזב ומודר: ציבור שומרי השבת. כיום, חלק לא קטן ממשחקי ליגת העל, הליגה הלאומית ואף ליגות נמוכות יותר מתקיימים בשעות חופפות לשבת. מבחינת הציבור המסורתי והדתי – מדובר בחסם כמעט מוחלט: אי אפשר להגיע למגרש, אי אפשר לרכוש כרטיס, לעיתים גם אי אפשר לצפות במשחק בשידור ישיר. במילים אחרות, ציבור רחב, נאמן ואוהב ספורט נותר מחוץ לחגיגה. המשמעות כפולה: מצד אחד, האוהדים עצמם חשים תחושת ניכור. הם נאלצים לעמוד בצד, בזמן שחבריהם ומשפחות אחרות נהנים מהחוויה. התחושה היא של התעלמות, של שקיפות. מצד שני, גם המועדונים וההתאחדות מפסידים. ברגע שהאצטדיון נותר חצי ריק, הכנסות מצטמצמות, ההתרגשות פוחתת והאווירה נפגעת. במקום ליצור אירוע קהילתי סוחף, נשארים עם מוצר חלקי. צריך לומר זאת בצורה פשוטה: הבעיה אינה דורשת פתרון מורכב. די בחצי שעה או שלושת רבעי שעה של שינוי בשעת פתיחת המשחק כדי לאפשר נגישות רחבה בהרבה. משחק שמתחיל מעט מאוחר יותר במוצאי שבת יוכל לכלול גם את שומרי המסורת, גם את החילונים וגם את מי שמבקשים להפוך את סוף השבוע לחגיגה משפחתית של ספורט. יש שיטענו כי שינוי כזה יגרור קשיים לוגיסטיים: שידורי טלוויזיה, זכויות שידור, סידורי אבטחה וכדומה. אולם המציאות מוכיחה אחרת. בליגות רבות בעולם מתחשבים באוהדים, ולעיתים גם משנים מועדי משחקים כדי להתאים לתנאים מקומיים – מזג אוויר, חגים, ואפילו שעות נוחות לצופים מעבר לים. אם שם זה אפשרי, אין סיבה שבישראל – מדינת היהודים – לא יהיה מקום לשיקול בסיסי עבור ציבור שומרי השבת. מעבר להיבט הכלכלי והפרקטי, יש כאן גם ערך חברתי עמוק. כדורגל נחשב זה שנים לגשר בין אוכלוסיות, לשפה משותפת שמאחדת קהלים שונים. ברגע שאנו משאירים ציבור שלם בחוץ, אנו מחלישים את הגשר הזה. דווקא בספורט, שיכול לאחד בין חילונים, דתיים ומסורתיים סביב אותה קבוצה ואותו דגל, נכון יותר לתת לכולם את האפשרות להשתתף. כמאמן כדורגל ילדים, אני רואה מקרוב עד כמה המשחק הזה הוא מקור השראה עבור הדור הצעיר. ילדים שמסתכלים על שחקנים באצטדיון או על דמות טלוויזיונית נושאים עיניים אל העתיד. אך מה קורה לילד דתי או מסורתי שלא יכול להגיע למשחק בשבת? הוא מרגיש שהחלום שלו סגור בפניו, שהמגרש אינו שייך לו. מסר כזה עלול ללוות אותו גם הלאה – ולגרום לפגיעה אמיתית בקשר בין צעירים למשחק. אנחנו רואים שיש רצון טוב לשלב את כל סוגי המגזרים לדוגמא מיזם 'צו פיוס' חברתי־ 90־ חינוכי שהוקם בשנות ה במטרה לחבר בין חלקים שונים בחברה הישראלית – דתיים, מסורתיים וחילוניים – וליצור שיח של סובלנות, שותפות וכבוד הדדי. במסגרת המיזם מתקיימות תוכניות חינוכיות בבתי ספר, פעילות בקהילה וגם פרויקטים ספורטיביים, למשל ליגות כדורגל לילדים ובני נוער, שבהן משתתפות יחד קבוצות מרקעים שונים. הרעיון המרכזי הוא להראות שאפשר ליהנות, לשתף פעולה ולהצליח ביחד גם כשמגיעים מתרבויות ואורח חיים שונים. לכן, הקריאה שלי מופנית אל בעלי הקבוצות, אל יו״ר ההתאחדות לכדורגל ואל כל מקבלי ההחלטות: הגיע הזמן לשינוי. שינוי קטן שיכול לעשות הבדל גדול. די בהזזת שעת משחק, בהפגנת רצון אמיתי להקשיב, כדי להחזיר אלפי אוהדים אל היציעים ולהפוך את הכדורגל הישראלי ליותר שוויוני, יותר מגוון ויותר מחבר. כדורגל הוא משחק של כולם. הוא אינו שייך רק לקבוצה מסוימת של אנשים אלא לכל מי שאוהב את הכדור המתגלגל על הדשא. אם נדע להתחשב, נרוויח לא רק אצטדיונים מלאים יותר, אלא גם חברה מחוברת יותר. 2025 ספטמבר | תשרי תשפ״ו 100 ט ספורט ספורט UEFAC מאת: דודו נקוה מאמן