"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 76 | יולי 2025 תמוז תשפ"ה

אחת הדמוניות שעבדה לצידו של משה בסעד ז"ל במשך שנים רבות היא ג'וזיפינה ברק המזכירה של ארגון נכי ישראל והיא מספרת על משה והעבודה איתו: שנה עבדתי איתו. והיום לא פשוט לראות את החדר 11" שלו ריק, לא קל. לא פשוט. אנו עצובות וכואבות" ומתכוונת גם לספי אלבו פורטל חברתה לעבודה. ג'וזי נזכרת איך הגיעה לעבודה בארגון: "משה היה חבר טוב של אח, שעובד בביטוח לאומי, והוא הביא אותי לפה. הם חברים עוד מהצבא. לצערי לא יכולנו להיפרד ממנו כמו שצריך. בפסח הוא דיבר איתי בקושי.אמרתי לו: 'אתה לא צריך לדבר. אני רק אגיד לך שאנחנו אוהבים אותך ואתה חסר לנו ושהכול בסדר, ואנחנו שומרים לך על המקום. אתה יודע, הרגעתי אותו כזה.'" בפעמים שעוד שוחחו הספיקה להצחיק אותו: "אמרתי לו, למה אתה מתגעגע? לראות אותי ולצרות שלי? אז הוא צחק, ואמר: 'אני מתגעגע למשרד'. שבוע לפני שנפטר, שלחתי לו שבת שלום, ברכה כזו לכבוד חג שבועות. הוא לא יכל כבר לדבר. אבל למרות מצבו הוא דאג לשלוח לי חשבונית של פרטנר לשלם. כאילו להגיד לי ראיתי, אבל אני לא יכול לדבר, אבל הנה, תראי שראיתי ואני מבין. זה היה עצוב". ג'וזי מוסיפה ומספרת על משה הבוס שלה: "הוא באמת אישיות יוצאת דופן, אין ספק. אנשים פה התאבלו. זה בן אדם עם הרבה אורך רוח, וסבלנות, וחיוכים, ועזרה אינסופית. הוא היה אומר לי, לא להלחיץ. את מלחיצה את הנכים. אז תורידי את הטון. הוא היה זורק לי את המפתחות, הוא אומר, קחי, קחי, את המנהלת, אני הולך. ואחרי זה היה אומר לי, תורידי לי את המפתח, איך אני אסע הביתה?... היו לנו קטעים, היו לנו קטעים כאלה של צחוקים. זה מאוד יחסר לנו". ומסכמת: "אנחנו לא יודעים שום דבר מה קורה ואיך קורה. באת לעולם ערום ותלך ערום. זה הכלל בחיים. יהי זכרו ברוך לעד. אמן." ג'וזפינה, ג'וזי, ברק, המזכירה המסורה מספרת על משה הבוס שהלך לעולמו: "לראות את החדר ריק, זה לא פשוט" נפרדים ממשה בסעד ז"ל בחלום בא אליי איש יפה טוהר עם עיניים מלוכסנות הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת, זה היה דוד שמעון ז''ל היקר שלנו ואז הוא אמר לי באתי לקחת אותו והמשיך ללכת.... וידעתי שהיום אנחנו נפרדים. מושיקו היקר שלנו, הצטרפת מוקדם מידי לנבחרת הכוכבים שלנו אחים שלך דודה בובה ודוד שמעון ולסבא לסבתא זכרם לברכה. הם בטוח עשו לך קבלת פנים ואנחנו נותרנו פה שבורים וכואבים. יש לנו זיכרונות כל כך טובים ממך הכול מהכול - שירים שהמצאת ומילאת אותנו בצחוק על התרנגולת שאוכלת סולת, ועוד שיר על יום הולדת... ויש עוד כמה. אני בטוחה שעכשיו עלה חיוך קטן לכולם כזה היית. דוד משה כל כך קשה ולא אמיתי לדבר עלייך בלשון עבר. היית איש של אמת וחסד, איש של עשייה ונתינה. מעולם לא ביקשת לעצמך - הכול לבד בעשר אצבעות. לאורך כל חייך התמודדת עם בעיות רפואיות כאלו ואחרות ולא נתת לכלום לנצח. השנתיים האחרונות היו מלחמה רב זירתית - מכל הכיוונים, זה כבר היה גדול וחזק ממך לצערנו. לאורך כל השנים ובמיוחד בשנתיים האחרונות דודה עופרה שלנו עמדה כסלע איתן וטיפלה בך במסירות אין קץ יחד עם ילדייך הנפלאים. דוד יקר שלנו, תודה על כל מה שעשית עבור כל אחד ואחת מאיתנו תודה שהיית דוד כזה נדיר ואהוב תודה על הזכות להיות ולגדול לצידך אנחנו מבטיחים לשמור על עופרה והילדים להיות שם, לחבק ולחזק תמיד. סליחה אם פגעתי... אנחנו אוהבים אותך תשמור עלינו מלמעלה ותשלח לנו כוחות. עידן עמדי כתב בשירו סופרמן שכזה היית "כבר לא מפחיד אותי למות יותר מפחיד לא לחיות" צליל מישורי, אחיינית בלילה שבין רביעי לחמישי חלמתי חלום 2025 יולי | תמוז תשפ״ה 32