"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 76 | יולי 2025 תמוז תשפ"ה

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, האנשים ההם... ככול שהזמן עובר, הסיפורים אודות האיש המופלא הזה, חברי היקר והאהוב משה בסעד ז"ל, נחשפים יותר ויותר ומרגשים עד מאוד ומעצימים את הגעגועים אליו עד בלי די. חודשיים חלפו מאז פטירתו ועדיין לא מעכלים את האובדן והקושי להמשיך הלאה בלעדיו אינו קל כלל ועיקר. מצאתי לנכון לשתף אתכם קוראים יקרים שמרביתכם הכרתם מקרוב או מרחוק את משה היקר איש החסד, שהתמיד לפרסם במגזין שלנו את דברו כמנכ"ל ארגון ישראל ובו הביע את דעתו על מצב האומה ובדגש על מצבם של הנכים ואנשים עם מוגבלות, בדברי ההספד שנשאתי בהלוויה בבית העלמין במועצה האזורית שלנו ב'גזר' וכך פתחתי ואמרתי: "מבחינתי משה היה אדם קדוש. אדם שמקדיש עצמו למען האחר, הזולת, הנזקק. אדם השם את עצמו בצד ואת הזולת קדימה, במקום הראשון. לדאוג לו בכל דבר ועניין. מבחינתי משה הוא אחד מהקדושים הללו. אדם שמעולם לא חסך זמן ומשאבים לסייע ולעזור לכל מי שנזקק ולא נתן לנכות שלו להגביל את פעילותו למען האחר. להיפך, כיסא הגלגלים עליו ישב הווה קטליזטור לפעילות מכל הלב והנשמה. איש חסד, נעים הליכות בכל מגע ושיח עם הזולת ובעיקר קשוב לבעיות וחדור מטרה לפתור ולעזור לכל פנייה. שנה בעת שעברנו להתגורר 30 – הכרתי את משה לפני כ בבית חשמונאי. כבר מהמפגש הראשון ביננו התחברו לבבותינו. אני לא ראיתי את כיסא הגלגלים עליו ישב. אני ראיתי את פניו המוארות, את עיניו הנוצצות, את חיוכו הכובש ובעיקר את ליבו הטוב והמטיב. אבל לא רק אני ראיתי זאת אלא מאות ואלפים ראו זאת במיוחד אחרי המאבק הארואי יחד עם מומו נקוה, יבדל לחיים 1999-2000 שניהל בשנים ארוכים וטובים, למען ציבור הנכים בישראל ובעקבות מאבקם זכו הנכים להכרה בזכויותיהם מול מוסדות המדינה. אך הם לא הסתפקו בכך, יחד הם הקימו את ארגון נכי ישראל. ארגון ששם לו למטרה לסייע לכלל הנכים בישראל לקבלת שנה פועל הארגון – 25 – המגיע להם. במשך למעלה מ משה בתפקיד המנכ"ל ומומו בתפקיד היו"ר. השניים פעלו בשורה ארוכה של נושאים למען הנכים ואנשים עם מוגבלות ומשפחות נזקקות. ארגון שהפך למפעל חיים של ממש עבור השניים. משה שם דגש במיוחד על מתן מענה בתחומי הרווחה והחברה. דאג לנכים לנופשים, בתי מלון ופעילויות תרבות שונות, כדי שלא יישארו סגורים בבתיהם, אלא יצאו למרחבים הציבוריים, יתערו בחברה, ינפשו וייהנו מהחיים, ולא ייכנעו לנכותם וכל זאת במחירים מסובסדים. במקביל פעל לחלוקת חבילות מזון למשפחות נזקקות במשך כל השנה ובעיקר בחגים. הוא גם דאג לטפל באופן אישי לכל חבר בארגון שנתקל בביורוקרטיה מייגעת מול הביטוח הלאומי ו/או מוסדות המדינה בעת שביקשו לממש את זכויותיהם. לא אחת שם פעמיו לכנסת על מנת ללחוץ ולהשפיע על חברי כנסת בקידום חוקים למען אנשים עם מוגבלויות. כל זאת ועוד עשה מבלי שביקש דבר. הכול בהתנדבות מלאה. בלי כותרות וזרקורים. הכול באהבה ובהקרבה. גם כשמצבו הרפואי החל להידרדר המשיך לפעול למען הנכים. כשאמרתי לו אולי עדיף היה שינוח עד להחלמה מלאה, פתר אותי במילים: ומי יעזור לאנשים שצריכים אותי? זה היה משה, האיש האדם למען ציבור האנשים עם מוגבלות בכל עת וללא סייג. שנה ביקש ממני לשמש 15 התרגשתי מאוד כאשר לפני כ עורך למגזין החברתי של הארגון המופץ באלפי עותקים בארץ. ראיתי בזה זכות גדולה ושליחות מאתגרת. משה פרסם טור קבוע בעמודים הראשונים של המגזין. וכשאני חושב עלייך משה אחי, ובמיוחד כשנפרדתי ממך אתמול בבית החולים שעות ספורות לפני לכתך למרום, ועל מה שעברת ועברנו אני נזכר בשיר: היה לי חבר היה לי אח, בשינוי קטן: היית לנו חבר, היית לנו אח, הושטת לנו יד כשקראנו לך. הושטת לנו יד בעת צרה, אנו כולנו אחים, ומעולם לא שכחת זאת! היית לנו חבר, היית לנו אח. מצדיע לך משה אח יקר ואהוב. אתה ופועלך הרב לאורך כל השנים מהווים סמל ודוגמא של ניצחון הרוח על החומר, על הגוף. נוח על משכבך בשלום והייה מליץ יושר על אשתך עופרה ילדיך ונכדייך וכל אוהבייך. יהיה זכרך ברוך לעד. אמן." ישראל פרץ. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא... דברי פרידה לחבר יקר ואהוב ז"ל משה בסעד 2025 יולי | תמוז תשפ״ה 30