"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 76 | יולי 2025 תמוז תשפ"ה

שחקן. זו לא הייתה קבוצה מקצוענית. זו קבוצה שהתחילה מהתחלה. אבל אני אהבתי להשתתף בכל הקבוצות, לתת הרגשה טובה לחבר’ה, לספורטאים הצעירים – שיש גם שחקן נבחרת איתם. וכך עשיתי עם משה, מסרתי לו כדורים, ופה ושם קצת הכנסתי אותו, נתתי לו ככה להתקרב. כשהסתיים המשחק, אמרתי לו: תשמע, אתה לא הולך הביתה מיד, אתה מסיים אימון אתה מצטרף לחבר'ה – יש פה קפה ג’רבי. במועדון ספיבק היה לנו בית קפה של ג’רבי, פינוק של ממש. אחרי המשחק, היינו מתקלחים ויושבים פה. אוכלים יחד. החבר’ה מדברים, היינו יושבים שעה, שעה וחצי, והולכים לבתים. וזה עשה לו הרגשה טובה. ואז... נוצר בינינו קשר, חברות בסיסית: מאיפה אתה, במה אתה עוסק ובהמשך יותר הכרנו. זו חברות ספורטיבית איך נולד רעיון הקמת הארגון? למעשה, הכרנו בתקופה שאני כבר, ברוך השם, בעל משפחה גדולה והילדים שלי בוגרים, ואני בתקופה שמחפש לעשות משהו בחיים לטובת זכויות הנכים. התבשלה אצלי תוכנית שהייתה בהתחלה, וכשהוא אמר לי שהוא היה גזבר בוועד המקומי בבית חשמונאי וגם איש חינוך, בתי ספר. אז אמרתי לעצמי אפשר לבנות איתו פעילות משותפת. משה ממש גילה התלהבות לרעיון. ומשם נרקם הסיפור בינינו שהתפתחה לאהבת נפש. זה לא יחסי יושב ראש ומנכ”ל. זה שני אנשים שעובדים למען טובת הנכים. לא היה בינינו מעולם מבנה ארגוני של יו”ר ומנכ”ל. הקמנו את הארגון מאפס. משה היה שותף מלא להקמת הארגון. הוא היה למעשה האדם שעסק בכל הצד המשרדי. כל הנושא של טופסולוגיה, המנהלה. בין היתר, זימונים ותורים, ומתן זכויות ולהילחם על זכויות עם הנכים, להביא להם, לקחת תיקים ולטפל בהם באופן אישי. אני הייתי כמו הכפתור האדום של הארגון. הפצצת אטום. צריך לחרב את מישהו? רוצים להוציא קבוצות לרחוב? רוצים מאבקים, לסגור את המדינה? זה התפקיד שלי. וגם לגייס משאבים. ונוצר קשר אמין עם אדם ישר, איכותי. איש שרוצה לעזור. מי שמגיע יום-יום מישוב בית חשמונאי למשרד בראשון לציון – ועוזר לנכים. ואיך העסק, הארגון, התחיל לעבוד בעצם מול הנכים? התחלנו להפיץ את דבר קיומו של הארגון. דמי חברי ומפה לאוזן וכד' ואז היו באים להתלונן, נכים, על מר גורלם למשה, ואחרי שהיו יוצאים מהמשרד, משה אומר לי: “תראה, מומו, אני מוכן להתחלף איתם בנכות.” הם לא ידעו שהוא בדרגת נכות קשה מאוד. הוא לא יראה לאף אחד שקשה לו. והוא סבל. סבל יומיומי מהניתוח הזה שכשל וגרמה למעשה לנכותו. והיה לו קשה בתפקוד היומיומי, אבל הוא לא הראה לאף אחד. איזה מנכ"ל הוא היה? קודם כל, הוא היה אדם אינטליגנט ברמות. איכותי. וכולם אוהבים אותו. אתה יודע מה – אפילו אני חושב שעלה לו כמה מאות שקלים בחודש להיות מנכ"ל הארגון. לא רק שהוא לא קיבל שכר והכול עשה בהתנדבות – הוא גם שילם כמה מאות שקלים בשביל להיות מנכ"ל. כי הוא לא אחת שילם עבור הדלק להגיע למשרד והוא לא ביקש החזר על ההוצאות הללו. ואם זה טלפון הוא קנה מכיסו הפרטי. אפילו כיסא גלגלים שזה כיסא עבודה, הוא קנה בכסף פרטי שלו. אין דברים כאלה - הנתינה שלו הייתה מלאה. עד כדי כך, שהייתי אומר לו: משה, תתכופף – אני רוצה לראות את הגב. הוא אומר לי: למה, מומו? אני אומר לו: אני רוצה לראות את הכנפיים שלך. כי חשבתי שהוא מלאך. זה לא הגיוני. זה לא הגיוני בודק כל פסיק לפני כל הסכם הנשף המפואר שערך רקדי גידמק לנכי ישראל חבר קבוע בצוות המטה ימים של שמחה באחת המסיבות של ארגון נכי ישראל מגייסים נכים להתנדבות במשטרה 2025 יולי | תמוז תשפ״ה 25