"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 76 | יולי 2025 תמוז תשפ"ה

מלוחמי המילואים במלחמת 12%- לפי מחקר חדש, כ אוקטובר מדווחים על תסמיני פוסט טראומה. מאז מחדל אוקטובר, מסתובבים בינינו יותר אנשים ונשים, שנראים בדיוק כמונו, יפים, 100,000- מ יושבים בבתי קפה אין להם אפילו שריטה על הגוף או על הפנים, אבל הנפש שלהם מלאה בצלקות, הנפש שלהם פצועה. מבפנים הם מרוסקים. הם לא ישנים בלילה, ובוכים ביום. הם לא מסוגלים לחזור לחיים שלהם כבר יותר משנה וחצי. זה מחייב תיקון יסודי של המערכות התומכות, החוקים - חוזה חדש בין העם לבין המדינה. נפגעי פעולות 7,000 - היו כ 7.10- לפי נתוני הביטוח הלאומי עד ה נפגעי פעולות איבה ויתכן 67,000- איבה. מאז המחדל יש כ שאף יותר מכך. פצועי צה''ל וההערכה היא שהמספר הזה יגיע עד 13,000 יש נוספים. 20,000 לכדי מלוחמי המילואים במלחמת "חרבות ברזל" 12%- בנוסף, כ .) PTSD מדווחים על תסמינים מרובים של פוסט-טראומה ( כך עולה ממחקר חדש שמפרסמים חוקרי אוניברסיטת תל אביב. הנתונים המדאיגים מצביעים על השפעה נפשית חמורה ומתמשכת של שירות המילואים בלחימה. המחקר מעלה שאלות קשות על כשירות החוזרים מהקרב – ועל היערכות המדינה לטפל בהם. אם נחבר את כל המספרים הקשים הללו, נגיע להרבה יותר, אנשים עם מוגבלות חדשים בגלל מחדל אוקטובר, 100,000- מ רובם עם מוגבלות שקופה – פוסט טראומה, מוגבלות נפשית שלא נראית כלפי חוץ. אנשים שניצלו מהטבח במסיבת הנובה, הלומי קרב, שנלחמו עבורנו בעזה, ויצאו שלמים בגוף אבל מרוסקים בנפש, הורים שאיבדו את הילדים שלהם, הורים שאיבדו שני ילדים, סבים וסבתות שאיבדו את כל המשפחה שלהם. והנורא מכל הוא, שאין להם את מי לשתף. אין להם את מי לשתף, כי אנחנו, החברה הישראלית לא נבין, ויותר מזה לפעמים אנחנו חושבים שהם דפוקים, חולי נפש, פסיכים, לא כשירים. ויש שרים, שדרני טלוויזיה אכזריים, לא אנושיים – שמשתמשים במוגבלות על מנת ללעוג, לפסול אנשים, להעביר ביקורת על אנשים. הדה-לגיטימציה הציבורית הזו, ההתעלמות מהאנשים האלה שצועקים הכי בשקט שיש, שמתחננים לעזרה בלי לבקש - היא כשל חברתי עצום ואנחנו, החברה הישראלית אשמים בזה לא פחות מהמדינה. צריך להילחם במצב בו הם מתביישים בתחושות שלהם, בקשיים שלהם, בכאב שלהם, בחולשה שלהם. ברור מהנתונים, שחייבים לעשות משהו דרמטי. שיקום לא מספיק בכלל, משום שהוא מסייע לעמוד על הרגליים, אבל לא "להמשיך בחיים", בעבודה, בזוגיות, במשפחה. על המדינה ליצור מנגנונים להתמודדות עם האתגר החריג. 50% המדינה מפלה אנשים עם מוגבלות כמדיניות, מכיוון שבערך מהאנשים עם מוגבלות שחיים בה - מובטלים. בישראל יש בה מערכת חוקים מפלה בהגדרה. שאינה נגישה. רוב האזרחים שקיבלו מוגבלות צעירים, סביר שהם והן לא ילמדו, לא יעבדו, לא יקימו משפחות, לא יהיו חלק מהחברה שלנו, אלא אם כן נטפל בזה בצורה נחושה. לאלה שיצליחו לעבוד, מחכה "חוק לרון" והדיסריגארד, שמענישים אנשים עם מוגבלות שעובדים. החסם הכי גדול ש"ח 5,700 לאנשים עם מוגבלות בעבודה, שקובע משכורת של שממנה מתחילים לקחת לאנשים עם מוגבלות את הקיצבה. יש חוק מזעזע שאוסר על עבודה של אנשים עם מוגבלות נפשית (כולל הלומי קרב ופוסט טראומטיים) בגני ילדים (למה? כי הם מסוכנים לילדים?!). "חוק שכר מינימום מותאם" ההזוי, שמאפשר לשלם לאנשים עם מוגבלות שכר נמוך יותר, שמותאם למוגבלות שלהם. ולמעשה - קובע שאנשים עם מוגבלות שווים פחות מכל אחד אחר. ממנה אמרו 48% - לצערי, החברה ישראלית סטיגמטית, ש בסקרים שלא יסכימו לגור לצד אדם עם מוגבלות נפשית או לא יסכימו להשכיר להם דירה. 61% - אוטיזם, ו עלינו החובה לתקן את מערכת החוקים הישראלית, המפלה והחוסמת אנשים עם מוגבלות, כי החוקים - הם האוייב הגדול ביותר והמפלים הגדולים שלהם. עובדים עם מוגבלות 5% חובה לאכוף את החוק שמחייב שילוב .2017- בכל גוף ציבורי שיזמנו ב"סיכוי שווה", ב צריך לחייב אוניברסיטאות לקלוט ללימודים אנשים עם מוגבלות במכסות, ולהנגיש. אין חוסן לאומי בלי ערבות הדדית, שמשמעותה - שילוב והכלה של מי שקשה לו יותר, של מי שנראה אחרת, מתנהג אחרת, הולך אחרת, רואה, שומע ומדבר - אחרת. המדינה והעם חייבים להילחם את מלחמתם של אנשים שיש להם מוגבלות לקבל סיכוי שווה להשתלב בעבודה ובחברה. טור אישי: | * אורן הלמן מצב חירום נפשי: אנשים 100,000- יותר מ בישראל חדשים עם מוגבלות נפשית מאז מחדל אוקטובר *אורן הלמן הוא אבא לילדה עם צרכים מיוחדים, יו"ר עמותת "קשר" - הבית של המשפחות המיוחדות, והקים את מיזם "סיכוי שווה' לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה. 2025 יולי | תמוז תשפ״ה 22