"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 75 | אפריל 2025 ניסן תשפ"ה

הושפעו מזה מאוד, ואצל כל אחד מהם זה בא לידי ביטוי בקשיים שונים". הקשי הוא מטבע הדברים לא רק סביב טראומה נפשית, אלא גם במקרים של פציעה פיזית, שהביא איתה אתגרים נפשיים נוספים. "אנחנו מטפלים באנשי כוחות הביטחון ובני משפחה, שהמצוקה שלהם היא סביב תוצאות הלחימה", אומר ד"ר סבטליצקי. "כלומר, לא רק בני משפחה של לוחמים שמתמודדים עם טראומה נפשית, זה בהחלט יכול להיות גם סביב התמודדות עם פציעה פיזית. בד בבד ההתמודדות של בני המשפחה של הלוחמים כוללת לעתים מה שאנחנו מכנים 'אובדן מעורפל' – מצב שבו האדם נוכח פיזית אך השתנה מהותית. תחושת האובדן הזו יוצרת מתח, חרדה ודורשת מהמשפחה להגדיר מחדש את הדינמיקה הפנימית שלה". הרגשי של DNA- "ה המשפחה משתנה" גם במקרים בהם הלוחמים הם גברים או נשים צעירות, מתמודדות המשפחות עם אתגרים בעקבות המלחמה. עבור ליאת סלע, שבנה ) נפצע באוקטובר 20( דולב האחרון במהלך פעילות בג'באליה, הפציעה שינתה את המרקם המשפחתי כולו. "כאשר אירוע מטלטל כמו הפציעה של דולב מתרחש, זה כמעט מרגיש הרגשי של DNA כאילו ה- כל אחד במשפחה משתנה", היא מספרת. "מדובר לא רק בהתמודדות פיזית, אלא בשינוי עמוק בתפיסות, בערכים ובאופן שבו כל אחד רואה את עצמו ואת מקומו במשפחה". משפחת סלע, נכנסה למסע של חוסר ודאות מהרגע שבו קיבלו את שיחת הטלפון באמצע הלילה שבה התבשרו על הפציעה. "הגענו לשיבא ומצאנו את דולב עם פציעות קשות בעין, כוויות ורסיסים בגופו", נזכרת האם ליאת, "הימים הראשונים היו מסע של רכבת הרים רגשית – פחד, חוסר ודאות, כאב, לצד הכרת תודה על כך שהוא חי". לדברי סלע, הרגעים הראשונים היו מלאים בכאב, פחד וחוסר אונים. המשפחה עשתה כמיטב יכולתה להחזיק מעמד ולתמוך בבן הפצוע. "המחשבות התרוצצו בראשנו ללא הפסקה", היא אומרת. "ניסינו לשמור על קור רוח, להאמין שיהיה טוב, אבל הלב פעם בחוזקה. הרגשנו כמו אגרוף בבטן". "למה הוא ולא אני?" "ההתמודדות עם הפציעה שולחת אותך לשני מקומות מאוד שונים", משתף עידו , שאחיו 24 - יערן, בן ה הצעיר רועי – קצין בנח"ל, נפצע אנושות ברפיח ואיבד את שתי רגליו. "מצד אחד, תחושה של הרבה מאוד אחריות, דרישה להחזיק מעמד, להכיל את בני המשפחה האחרים. זה מחייב אותך להיות הבנאדם שמקבל החלטות ומתמודד. במקביל, יש גם תחושה של אשמה, כאח גדול. למה הוא ולא אני? ואתה איפשהו שם באמצע, בין הרצון להיות שם בשבילו ובין רצון להתפרק". לפני הפציעה של רועי, עבד עידו אחיו במסעדה, תכנן טיול גדול של אחרי צבא, וגם עשה מילואים בעצמו שלחמה בעזה. 16 בחטיבה "במובן מסוים, אתה צריך לוותר על החיים שלך. ואתה מבין מהר מאוד שלא כולם במשפחה יכולים לעמוד בזה", מספר יערן. הפציעה של רועי הסיטה את המשפחה כולה מהמסלול. לדברי ד"ר סבטליצקי, פגיעה שכזאת בהחלט יכולה לטלטל את ההיררכיה המשפחתית. "במצבי פציעה טראומטית, מי שהיה רגיל להיות חזק ומוביל – הופך לפגיע, ומי שהיה רגיל להישען עליו – נאלץ להפוך למשענת", הוא מבהיר. "השינוי הזה עלול להיות מלווה במתחים, עימותים ותחושות תסכול". המצוקה של המשפחות דורשת אם כך התייחסות מקצועית בפני עצמה, כדי לסייע להן לתמוך כראוי בפצועים והפצועות. "אנחנו חייבים אנשי מקצוע שיודעים להתמודד עם הדבר הזה שנקרא טראומה", מסכם יערן. "לתווך למשפחות איך לגשת לבן משפחה פצוע וגם לעזור לסדר את כל המחשבות שההתמודדות הזאת מביאה איתה, עבור כל אחד מבני המשפחה". "צריך להבין שמדובר בתהליך ארוך, שדורש לא רק תמיכה מהסביבה הקרובה, אלא גם אמצעים מקצ ו ע י י ם ו מע רכת תמיכה רחבה", מחזק ד"ר סבטליצקי. המרפאות של 'חוזרים לחיים' מציעות מגוון של אפשרויות טיפול - פרטני, קבוצתי, זוגי, , CBT משפחתי, טיפולי ועוד. זאת, מתוך תפיסה הוליסטית הדוגלת במעטפת טיפולית מקיפה, שרואה את המטופל וגם את סביבתו הקרובה, ושואפת לאפשר תפקוד מיטבי בכל שדות החיים. לפנייה למרכז הארצי לטראומה נפשית לחצו כאן בשיתוף המרכז הרפואי שיבא תל השומר. המסע להחלמה של המשפחות "מדובר לא רק בהתמודדות פיזית, אלא בשינוי עמוק באופן שבו כל אחד רואה את עצמו ואת מקומו במשפחה" ליאת ודולב סלע (באדיבות המשפחה ) "אנחנו חייבים אנשי מקצוע שיודעים להתמודד עם הדבר הזה שנקרא טראומה", עידו (משמאל) ורועי יערן (באדיבות המשפחה ) 2025 אפריל | ניסן תשפ״ה 92