"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 75 | אפריל 2025 ניסן תשפ"ה

שינה אם הם היו על קביים, אם הם עדיין פצועים – כולם עמדו, ושרנו יחד "עם ישראל חי" ו"התקווה". הם שכחו לרגע מכל המורכבות, מהכאב, מהמראות הקשים של הקרבות, מהחברים שאיבדו – החברים הכי טובים שלהם. זה היה רגע של אחדות, של תקווה, של עוצמה. יש לי סרטונים מהערב הזה במוצאי שבת, וגם תמונות, אני אשמח לשלוח לך אותן. אלו רגעים שאני לא אשכח לעולם. זה באמת נשמע עוצמתי. אבל אני חייב לשאול – עם כל מה שאת עושה, עם העומק והבגרות שלך, מה יהיה איתך בעוד כמה שנים? בדרך כלל אנשים בגילך, עוד לא מתעסקים בעשייה כזו ברמה שאת עוסקת בה כבר עשור. , שזה פשוט מטורף. אז לאן את רואה 14 התחלת בגיל את עצמך בעתיד? שאלה טובה... אני יכולה להגיד לך בביטחון מלא, שברור לי שהחיים שלי יהיו חיים של שליחות, חיים של עשייה למען נחשפתי 14 הכלל. מבחינתי, אין אופציה אחרת. כבר בגיל ,2021- לעולם של ילדים חולי סרטן ולמשפחות שלהם. ב כשהתרחש הפיגוע הקשה שבו בניה פרץ נפצע אנושות, הבנתי סופית איפה המקום שלי. הייתי קרובה מאוד אליו ולמשפחתו, ליוויתי אותם בכל התהליך, וזה מה שעיצב אותי והפך אותי למה שאני היום. מאז אני מלווה לוחמים פצועים, חיילים שנפגעו בפיגועים, משפחות שכולות – וזה ברור לי לחלוטין שזה הנתיב שלי. אני יודעת שאני רוצה להמשיך לפעול בתחומים של עשייה ציבורית, של מנהיגות. אני לא יודעת אם זה יהיה במסגרת ממשלתית – אולי שרת הרווחה, שרת הבריאות – אבל אין ספק שאני רוצה להמשיך להוביל, להנהיג, להיות שם עבור מי שצריך. את נשמעת מאוד בטוחה בדרך שלך. כן, כי אני חיה את זה כל יום. מבחינתי, זו לא רק שאיפה – זה הייעוד שלי. אני תמיד אשאף לראות את האחר, את מי שזקוק לעזרה, את מי שקולו לא נשמע, ולפעול למענו. אין משהו שחשוב לי יותר מזה. הדרי ומה בקשר לזוגיות, משפחה, ילדים? אני וודאי מכוונת גם לזה. אני בהחלט רוצה להקים משפחה ו ילדים. מקווה ואשמח שזה יהיה בקרוב. במקביל לשליחותי ופעילותי למען פצועי צה"ל ובכלל. תודה רבה לך יובל על הדברים. את מקס י מה ומעוררת השראה במיוחד נוכח גילך הצעיר. מאחל לך הצלחה רבה בתחום האישי ובשליחותך הברוכה. עם ישראל זקוק לצעירות כמוך. שכוייח גדול. חיים של שליחות, חיים של עשייה למען הכלל אני יודעת שאני רוצה להמשיך לפעול בתחומים של עשייה ציבורית, של מנהיגות. אני לא יודעת אם זה יהיה במסגרת ממשלתית – אולי שרת הרווחה, שרת הבריאות. איתי רגיאנו, קצין בסיירת גבעתי. כשהגיע לשיקום ראש, היה אחד מהפצועים הקשים ביותר שהכרתי. עבורי, התמונה הזו היא חלום שמתגשם. בכל רגע האמנתי שאתה תחזור לדבר, למרות שלא דיברת. האמנתי שאתה תחזור לטייל, למרות שהתניידת בכיסא גלגלים. אחד המשפטים שאמרתי לך בהתחלה כשהכרנו: ״יום יבוא ונעשה את שביל ישראל יחד״ אתה רק הבנת אותי, בלי יכולת לענות לי. והמשפט הראשון שאיתי אמר לי כשחזר לדבר היה: ״אני מרגיש קרוב מתמיד כדי לטייל איתך את השביל״. גם כשהתקווה היתה קטנה ביותר לא הפסקתי להאמין, שאתה תחזור לעצמך. וזה אכן קורה, מיום ליום אתה מתקדם, אמנם הדרך ארוכה אבל אתה לא מפסיק לדחוף את עצמך ויש לך הורים מדהימים שתומכים בך ולא מפסיקים לדאוג לכל הצלחה שלך. תראו את איתי עכשיו, משתקם כל יום, בוחר בחיים בכל בוקר מחדש ונאבק לחזור ללכת, ולחיים. נפגשנו היום בחוות סוסים שהלוחמים בעמותה רוכבים בה כחלק מהתוכנית שיקום יום שלנו. הרכזת המדהימה שאחראית על התוכנית. Ziv Navon רגע קסום, סוף סוף לא בבית החולים. א י ת י , ע ב ו ר י אתה מקור לכוח והשראה עצומה. ולכל מי שפוגש בך. אני מעריכה אותך המון, ואני מבטיחה לך שבקרוב נעשה את השביל יחד. על שיקום, תקווה והגשמה הפוסט של יובל הדרי 2025 אפריל | ניסן תשפ״ה 66