"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 75 | אפריל 2025 ניסן תשפ"ה

"חשתי שגרזן נחת על ראשי כשהודיעו לי שיותם שלי נהרג – בחרתי להפיץ את אורו ברבים" אני מאוד רוצה... אני באמת חושבת שיש לי יכולת להשפיע — בדרך המיוחדת הזאת שלי. ו י ש ה רבה א נ ש י ם שמקשיבים למה שאני אומרת ומתחברים לזה. כי אני מייצגת את הקול השפוי. זה שיודע לשים את הדברים בפרופורציה. שנאמן למדינה שלו. לא פנאטי — לא לפה ולא לשם. לא קיצוני. משתמש בדרך ארץ. כן — דרך ארץ, הייתי אומרת. וגם אני — שואלת את עצמי את השאלה הזאת. זו באמת שאלה שמעסיקה אותי. אבל אין לי עדיין תשובה. והפחד הכי גדול הוא — שנחזור ונצביע לאותן הדמויות שלקחו אותנו לשביעי באוקטובר. וזה לא רק הקואליציה — זו גם האופוזיציה. כל החבילה הזאת היא חבילה שסחבה את עם ישראל למטה. לאסון הכי גדול שקרה לנו. הם — כולם — אחראים. אז לסיום — בואי תעבירי מסר לקוראים שלנו. במי וחד לאנשים עם מוגבלויות. לחברים האלה — כן, גם שינו את השם. כבר לא אומרים "נכים". אומרים "אנשים עם מוגבלות". וגם על זה יש כל מיני פרשנויות. כי בעצם — אף אחד לא מושלם. כולנו מוגבלים — כל אחד במשהו. ואני אומרת את זה בכל פורום שאני מרצה בו: כמו גם שצריך לשנות את המושג "מתמודדי נפש" ל–"גיבורי נפש". כי כל אדם שמגיע לעולם הזה עם אתגר — הוא גיבור. כמו שאמר לי פעם מישהו: "ילד שמגיע עם 'מוגבלות' — אין לו באמת מוגבלות. אנחנו אלה שמוגבלים בראש שלנו." אנחנו רואים אדם לפי איך שהוא נראה. לפי איך שהוא מדבר. אם יש לו ליקוי בדיבור — אז הוא כבר 'מוגבל'. אבל אולי הילד הזה — גאון פי מאה ממני וממך. אנחנו לא מצליחים לראות את זה — בגלל המוגבלות שלנו. ואנשים שמגיעים לעולם הזה עם גוף 'מוגבל' — הם נשמות מהגבוהות ביותר שיש. הכי גיבורות שיש. הם התנדבו לבוא לפה, לעשות עבודה בתוך המציאות הזו — כדי שההורים שלהם, והסביבה שלהם, יהפכו לאנשים טובים יותר. אני בטוחה בזה. אני פוגשת הורים לילדים עם "מוגבלות", או כמו שאני אוהבת לקרוא להם — בעלי יכולות. והם אומרים לי: "נהייתי אימא יותר טובה בזכות הילד הזה." וזה משפט שכולם אומרים. ואני יודעת את זה. אנחנו מוגבלים — בתודעה. מי שאני רואה על כיסא גלגלים, או בלי רגל — אני לא רואה נכות. אני רואה עוצמה. הילדים האלה — עם הלקויות, עם ההתמודדויות — זה אנחנו שמכניסים אותם לתבניות שנוחות לנו. וזה המסר שלי: אי ן מוגבלויות. הדבר היחיד שהוא באמת "מוגבל" — זו היכולת שלנו להסתכל פנימה. מעבר לפ י ז י. אנחנ ו מתמקדים רק במה שרואים בחוץ — וזה מה שמסמא אותנו. המגזין עם הריאיון ירא אור לקראת חגי החירות פסח ועצמאות. איזה תזמון מושלם. חירות אמיתית — היא חירות פנימית. במתקפת הפתע על ישראל נחטפו 2023 באוקטובר 7- ב 251 מישראל לרצועת עזה אנשים, והוחזקו על ידי החמאס בשבי. בעקבות המתקפה פתח צה"ל מיד במלחמת חרבות ברזל וכשלושה שבועות לאחר מכן בתמרון קרקעי ברצועת עזה. בדצמבר כוח גולני הרג 10- ב את החוטפים מבלי לדעת שהם מחזיקים חטופים במבנה. במהלך הקרב כלב של עוקץ נכנס לבית שבו שהו החטופים ואחד מהם, אלון שמריז, צעק לעברו: "הצילו, יש פה חטופים". הכלב יצא מהבניין ובהמשך נהרג, ולכן המצלמה שלגופו לא נבדקה, אלא רק שלושה ימים אחרי תקרית הירי בחטופים. החטופים נמלטו ושהו לבדם בבניין מגורים בשג'אעייה. הם תלו על הבניין בו שהו שלטים מאולתרים עליהם כתבו באמצעות " ו"הצילו - SOS תבלינים: " בדצמבר 15- חטופים". ב 3 הם יצאו מהבניין, סמוך אשר 17 לכוח צה"ל מגדוד זיהה שלושה אנשים הולכים בקבוצה, בלי חולצות ועם דגל לבן. קלע שהיה כמה עשרות מטרים מהם ירה לכיוונם והרג את סאמר אל-טלאלקה ואלון שמריז. יותם חיים נמלט למבנה סמוך, וצעק "הצילו". אחד המפקדים כרז לחטוף שייצא החוצה, וכשיצא – נורה ונהרג. המג"ד הורה לחדול אש אך חייל שהיה במבנה אחר פגע בחטוף. כשנפסק הירי נקראו לוחמי הנדסה קרבית לוודא כי הגופות אינן ממולכדות. למראה גופתו של חיים התעורר במפקד הגדוד החשד שמדובר בישראלי, והגופות הועברו לבדיקה שבה התגלתה זהות ההרוגים (ויקיפדיה). הריגת שלושת החטופים הישראלים בשג'אעייה חטופים' באמצעות תבלינים, מוצג במסגרת תערוכת 'מבעד 3 - הבד, עליו רשמו השלושה 'הצילו באוקטובר. 7- לעיניהם' שיזמה קהילת כפר עזה לציון שנה לטבח ה 2025 אפריל | ניסן תשפ״ה 44