"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 75 | אפריל 2025 ניסן תשפ"ה

איריס חיים, אמא של יותם ז "ל החטוף בעזה שנהרג בשוגג מירי חיילנו כח ו דש ו חצ י אחר י מתקפת מחבלי חמאס. מאוד מרגש לפגוש אותך. קראתי את מה שאת עושה, ואת כל מה שעברת, עברתם – ועוד עוברים, ואני מודה לך שנאות להתראי י ן אצלנו למגזין 'הארגון' העוסק בנושאים חברתיים ובמיוחד באנשים עם מוגבלויות. אז ברשותך, אני רוצה שנתחיל מההתחלה. ספרי לי – איך קיבלת את 7- ההודעה הראשונה על ה באוקטובר? יותם שלנו נחטף מקיבוץ כפר עזה. אבל אנחנו – המשפחה – ידענו את זה רק אחרי שלושה וחצי שבועות. כל התקופה הזאת לא ידענו מה קורה איתו. בבוקר ההוא, הוא עוד היה אמור לצאת להופיע עם הלהקה שלו. הוא היה מתופף, מוזיקאי, מאוד התרגש, חיכה לזה. ההופעה הייתה אמורה להתקיים בתל אביב, ואנחנו – כל אחד מאיתנו – תכנן לבוא לראות אותו. באותו בוקר הוא היה בכפר עזה, שם הוא התגורר בשנים האחרונות. יש לנו המון הודעות ממנו מאותו בוקר, סרטונים שהוא העלה לאינסטגרם. הוא היה בקשר איתנו. ובאיזשהו שלב – בערך – הוא שלח הודעה 10:44- ב שהוא נחנק מהעשן, ששורפים לו את הבית, שאין לו אוויר, שהוא כנראה ינסה לצאת מהחלון, אבל "הם יתפסו אותי". וזהו. מאותו רגע – ניתק הקשר. לא ידענו עליו כלום. מה עשיתם אז? עזבנו את האזור – כל אחד מהמקום שבו הוא היה – והגענו לירושלים. הבן שלי הגדול גר פה, וקיבלנו בית זמני בגבעת שאול. התמקמנו, וחיכינו. אנחנו היינו מאוד שונים מהנוף – לא הצטרפנו להפגנות, לא הלכנו למטה החטופים, לא התחברנו למשפחות אחרות. היינו אינדיבידואלים. נשענו הרבה על מוזיקה, על תקווה. לא האשמנו אף אחד, לא כעסנו – פשוט ניסינו להחזיק את עצמנו. ומתי בעצם נודע לכם שהוא חטוף? רק אחרי שלושה וחצי שבועות. הגיע קצין מודיעין והודיע לנו שיש מידע שהוא חטוף – וחי. כמובן ששמחנו מאוד, לא שאלנו הרבה שאלות. אחרי שישים ימים, חזר חטוף שסיפר שהוא היה עם יותם במשך ימים. היה זה פועל זר 53 מתאילנד, שהיה עם יותם, עם אלון וסמר – ארבעה ביחד. הוא הביא הרבה מידע, כולל פרטים שהעידו על כך שהמצב היה נסבל. התנאים היו סבירים. הם קיבלו תרופות, אוכל, הם שהו במנהרה, אבל מי ששמר עליהם – התייחס אליהם בצורה אנושית. והיום אתם מקבלים מידע נוסף? כן, חזרו עוד חטופים שפגשו את יותם. קרינה הררי, למשל – היא שלחה לנו מכתב מדהים. היא סיפרה שפגשה אותו, שהוא עזר לה, תמך בה. זה . זה Ynet מכתב שפורסם ב- ממש טלטל אותנו. כי זה יותם. יותם, שהיה מתמודד נפש, לקח את כל העוצמות שלו – והביא אותן איתו לשבי. אני עכשיו מרצה על זה. ההרצאה שלי מדברת על כוחות פנימיים. ידעתי מהרגע הראשון שהוא נאחז בכוחות שלו. איך עברת את כל התקופה מאז? בראיונות לכלי התקשורת. כי היו אומרים לי – אולי הוא רואה, אולי הם רואים, אולי זה עוזר. וזה גם היה הדבר היחיד שהיה לי לעשות. אני לא עובדת. אני אחות במקצוע שלי, אבל לא יכולתי לטפל באף אחד. לא היתה לי סבלנות. לא היה לי זמן. כל רגע מישהו מהצבא מגיע, כל רגע מבקשים לדבר איתנו. אז הדבר היחיד שהיה – זה לדבר. ולספר. גם בעיתונים, גם בראיונות בחו״ל – מלא. המון עיתונאים מחו״ל התקשרו, יש ראיונות. אז כל היום, התעסקות כזאת. גם להיות עסוקה, גם להרגיש שאני עושה משהו. וגם, באמת – אני הבנתי שבאיזשהו שלב, מה שאני אומרת, זה לא רק מעניין. זה גם נוגע באנשים. אנשים אמרו לי: את חייבת להמשיך לדבר. יותם, שהיה מתמודד נפש, לקח את כל העוצמות שלו – והביא אותן איתו לשבי. ידעתי מהרגע הראשון שהוא נאחז בכוחות שלו. כשבישרו לי שיותם נהרג הרגשתי כאילו לקחו לי גרזן והכניסו לי אותו לראש. מי שלא חווה את זה — שלא יחווה. תחושת ייאוש. אובדן. אין תקווה. איריס חיים בראיון בביתה. 2025 אפריל | ניסן תשפ״ה 35