"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 73 | אוקטובר 2024, תשרי תשפ"ה

הבעיה הראשונה היא חוסר ידע, פשוטו כ מ ש מ ע ו . הורים רבים אינם מודעים לזכויות ילדיהם. הם לא יודעים שהחוק מחייב הנגשה מלאה של מוסדות חינוך, לא רק עבור התלמידים אלא גם עבור הורים עם מוגבלות. זה מצב בלתי נסבל. חוסר ידע זה מאפשר לרשויות להתחמק מאחריותן, כשאיש אינו דורש את המגיע בחוק. הבעיה השנייה, שמקוממת לא פחות, היא התנהלות הרשויות המקומיות. כאם וכמחוקקת לשעבר, אני עדיין מתקשה להאמין: למרות שהחוק ברור – הנגשה חייבת להתבצע לפני תחילת שנת הלימודים, ללא תלות באישור תקציבי – לא מעט רשויות פשוט מתעלמות מכך. הן מסתתרות מאחורי תירוץ של “אין תקציב” כאילו זכויות אדם הן עניין של נוחות תקציבית. אספר לכם סיפור שממחיש את האבסורד: בשבועות האחרונים פנו אליי הוריו של ילד שהיה זקוק להנגשה במוסד החינוך שבו הוא למד. ההורים, שעשו כל מה שנדרש מהם, הגישו בקשה להנגשת הכיתה כמה חודשים לפני פתיחת שנת הלימודים, אך כשהגיע היום הראשון ללימודים הם נדהמו לגלות שהכיתה לא הונגשה מבחינה אקוסטית. העירייה? התעכבה בטענה שיש בעיה בתקציב. רק אחרי התערבות ולחץ מצידי, הבעיה נפתרה. זה לא אמור להיות כך. בכלל. התוצאה של התנהלות זו היא הרסנית: ילדים רבים מתחילים את השנה בכיתות לא מונגשות, וממתינים שבועות וחודשים לשינוי שלעתים אינו מגיע. זהו לא רק עניין של נוחות, זוהי פגיעה ישירה ביכולתם ללמוד, להתפתח ולהשתלב. בסופו של יום, השאלה היא פשוטה: האם אנחנו, כחברה, מוכנים לקבל מציאות שבה ילדים מופלים בגלל מוגבלות? האם אנחנו מוכנים לוותר על הפוטנציאל של דור שלם בגלל סחבת ביורוקרטית? אני מזכירה לכולנו: חוק חינוך חובה הוא לכולם. ללא יוצא מן הכלל. הגיע הזמן לשים קץ להתנהלות הזו. ראשית, וזה דבר שדרשתי בתוקף בוועדת המשנה לחינוך המשלב שניהלתי בכנסת, נדרש כאן לצאת בקמפיין ממוקד של “דע את זכויותיך” לגבי ההנגשה בחינוך המשלב לכל משפחה עם ילד עם מוגבלות, ולכל הורה עם מוגבלות. ידע הוא כוח, וכשהורים ידעו את זכויותיהם, יהיה קשה יותר להתעלם מהן. שנית, יש לדרוש אחריות מהרשויות המקומיות. הגיע הזמן להפסיק להתייחס להנגשה כאל מותרות. זוהי זכות בסיסית, חיונית ומוסרית. כל יום שעובר הוא יום שבו אנחנו בוחרים להפקי ר את הי לדים שזקוקים לנו יותר מכל. הגיע הזמן שהמערכת תתאים את עצמה לצרכי כל הילדים, ללא יוצא מן הכלל. רק כך נוכל לומר שאנחנו באמת מאמינים בשוויון הזדמנויות בחינוך. אני קוראת כאן להגברת האכיפה . יש לאפשר לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות להגיע עם פקחים, לבדוק ולתת קנסות גם ללא תלונה. סנקציות על רשויות שמפרות את החוק הן הכרחיות, אך לא פחות חשוב לספק תמריצים לרשויות שעומדות בחובתן. למשל, ניתן לשקול הענקת תקציבים נוספים או עדיפות בפרויקטים ממשלתיים לרשו י ות שמצט י י נ ות בהנגשה. שילוב של “מקל וגזר” יכול ליצור שינוי אמיתי. הצטרפו למאבק הזה. כאם וכמחוקקת לשעבר, אני יודעת שרק יחד נוכל להבטיח שכל ילד בישראל יזכה לחינוך שמגיע לו – נגיש, שוויוני ומכבד. *הכותבת היא ח”כ לשעבר מטעם רשימת “ימינה”. המאמר פורסם לראשונה במערכת "שווים". בישראל חייבים להפסיק להתייחס להנגשה כאל משהו שמותר להתעלם ממנו בתירוץ של "אין תקציב". זוהי זכות בסיסית, חיונית ומוסרית. רק אכיפה אפקטיבית תשפר את המצב כחברת כנסת לשעבר, וכאמא לשני ילדים עם מוגבלות ששולבו השנה בפעם הראשונה בחינוך המשלב, אני חווה מקרוב את המאבק היומיומי על זכויות בסיסיות. בעוד שהורים רבים עסוקים בקניית ילקוטים וספרי לימוד, הורים כמוני נאלצים להיאבק על זכות בסיסית – הזכות של ילדינו ללמוד בכיתה נגישה. מאבק זה חושף שתי בעיות מרכזיות במערכת החינוך הישראלית, שמונעות מילדים רבים את ההזדמנות לפתוח את שנת הלימודים בשוויון. טור אישי * שירלי פינטו "הגיע הזמן שכולם יבינו: הנגשה זה לא מותרות. זה החוק!" 2024 אוקטובר | תשרי תשפ״ה 90