"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 73 | אוקטובר 2024, תשרי תשפ"ה

איזו שנה רעה זו הייתה. שנה שהלוואי והייתה נמחקת מהזיכרון של כולנו. ועדיין אנחנו במלחמה, חזית בדרום וחזית בצפון, טילים מאיראן , תימן ולבנון. אני חושבת לעצמי איזה עם רדוף אנחנו, לאורך כל ההיסטוריה ניסו להשמיד אותנו, לפגוע בנו, ואיכשהו אנחנו שורדים. פרעות, תלאות, פוגרומים, שואה, ועדיין עם ישראל חי. חלק מהייחודיות המאפיינת את העם שלנו היא הערבות ההדדית. אני כל הזמן שומעת לאורך כל השנה על מחוות אזרחיות יפות, פשוטות של אנשים שעוזרים לאנשים אחרים. מארחים בביתם, עוזרים למצוא עבודה, עוזרים קצת לנשות המילואים במה שאפשר, עוזרים לחיילים להגיע לבסיסם, המלחמה הזו מציגה את פניה היפות של הישראליות. הערבות ההדדית והעזרה אחד לשני. בספיבק, מרכז הספורט של הנכים בו אני מלמדת מחול שיקומי, משתדלים כמה שיותר לנהל שגרה. כבכל שנה אנו בגלגלדאנס מקיימים הרמת כוסית בחוג, ומזמינים אלינו סטנדאפיסט או זמרת לעשות לנו שמח ולחגוג את השנה החדשה. הפעם הרגיש לי לא נכון לעשות שמח. לא מתאים. אין מצב רוח כשיש אזעקות, ובכלל התקופה (הארוכה מדי) היא תקופת מלחמה, לא עת שלום ושמחה. אז הפעם החלטתי שיהיה לנו מופע אחר, והזמנתי את מופע הסליחות "כולנו כאחד" ,הרכב מוזיקלי שיש בו שני נגנים (נגן גיטרה, ואחד שמנגן על תופים וחליל צד) וזמרת עם קול נפלא. הם לקחו אותנו שנה טובה? ה " שנת תשפ 19:00-21:00 בימי שני בספיבק, משעה רמת גן 123 באיל"ן רמת גן, רחוב רוקח "כולנו כאחד" מופע סליחות בנימה אישית... מאיה גבע שפירא 2024 אוקטובר | תשרי תשפ״ה 84