"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 59 | אפריל 2021, ניסן תשפ"א

כלכליים פנימה וכל היתר נשאיר אותו כמו שהוא, שום חוק לא ישתנה, לקבוע קווי יסודי ברורים ואחרי זה ילכו לבחירות בלי נתניהו. עובדה שמזה ארבע מערכות בחירות הוא לא הצליח להקים ממשלה. אבל גם בגוש השינוי יש מחלוקת מי יעמוד בראש... זה לא משנה מי יהיה בראש הגוש הזה העיקר להוציא את המדינה מהפלונטר. אחרי הקורונה הרי ברור שיש כל מיני דברים שצריך לטפל בנושא החברתי. בכל מקרה הם צריכים למצוא את הדרך להגיע להסכמה הנכונה שתתמקד בנקודה הזאת ותוציא את המדינה מהפלונטר ואם לא אז פשוט מאוד יהיו בחירות חמישיות, אלא אם כן נתניהו יצליח לרבע את המעגל בצורה כזאת ואולי הוא יוכל להקים את הממשלה דבר שאני לא רואה אותו כרגע. בכל מקרה לסיכום, כפי שאמרתי לך בתחילת דבריי, אני אומנם פסימי לטווח הקצר אבל מאוד אופטימי לטווח הארוך אני מאמין שעוד יהיו הצלחות והמדינה תתקדם ותשגשג קדימה. בכל זאת מי שנבחר רוצה להטביע חותם, הלא כן? יפה אבל מעבר לכך, אנחנו צריכים לחשוב איך משמרים רציפות. יש מונח שנקרא: "זיכרון ארגוני", כשמחליפים את כל האנשים במערכת אתה יכול לאבד את זה. אז חייבים למצוא את הזיכרון הארגוני שישמר את ההמשכיות, כשמחליפים את כולם זה לא טוב. חשוב לבנות על הקיים ולא לזרוק אותו. זה חשוב מאוד כשמדובר בנושאים של מבנים חברתיים. ברגע שאתה הורס אותם אז אין לך כלום. זה לא כמו מכשיר חשמלי, שאפשר לזרוק אותו. מבנים חברתיים צריך לשמר ולתחזק אותם. לתקן אותם במידת הצורך ולהמשיך איתם. קח לדוגמא את הוועדים. ברגע שהחלטתם למעשה לגמור עם הוועדים, אז נתת כוח לכוחות אחרים העשירים וכו'. השיטה הדמוקרטית עוזרת לנו לשמר את המבנים. בדמוקרטיה יש חובה לשמור על האיזון של כל המוסדות ולשמור על כל הכוחות, כדי שאלה בעצם ישמרו על הכוחות האזרחים. חלק מהמהפכה שעברנו נובע מחוסר החשיבות שלנו כלפי המוסדות הקיימים. אומנם המוסדות הקיימים עשו טעויות נוראיות אבל לא בשל כך צריך לזרוק אותם ולהקים חדשים. צריך פשוט לתקן את הטעויות ולהמשיך איתם. אם ניקח למשל את הפייסבוק, אני מאז ומתמיד אמרתי שצריך גם גורם מתחרה אזרחי לא כלכלי כדי לאזן. בכל מקרה מנהיגים לא יכולים לעשות כל מה שהם רוצים... נכון, וזה מזכיר לי את המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית אז הנשיא היה רוזוולט באו אליו כל מיני נציגים ויועצים ואמרו לו צריך לעשות א' ב' ג', הוא ענה להם: "תשמעו, אני יודע מה צריך לעשות, השאלה היא האם אני יכול לעשות... אז על מנת שאני יוכל לעשות את מה שאתם מבקשים שאני אעשה, לכו תעשו הפגנות ותדרשו שאני אעשה א' ב' ג' ואז יהיה לי את הכוח ואני אוכל לעשות" זה הרעיון כי אם לא אז אנחנו לא יכולים. בארץ אצלנו לא מסוגלים לעשות. מדברים הרבה וחושבים הרבה אבל באופן מעשי בשורה התחתונה לא מסוגלים לעשות וזאת הבעיה המרכזית. ועוד משהו בעניין זה, כשהגעתי 1988 לארצות הברית בשנת כדי ללמוד ראיתי המון חסרי בית מסתובבים ברחובות. תמיד חשבתי שבישראל זה לא יהיה ככה. זה לא יקרה אצלנו. אבל לצערי הרב, דווקא היום אני רואה שזה קיים גם אצלנו. אנו לא מתייחסים למשמעות שיש כאן במדינה המון תרבויות שונות והיינו יכולים לעשות מזה דווקא הרבה יותר מאשר את הדבר הפחות טוב. לא נכה, אל תחנה! מומו נקוה 2021 אפריל | ניסן תשפ״א 48 כלכלה "אני פסימי לטווח הקצר אבל אופטימי לטווח הארוך..."