הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | מס' 32 - page 46

חגי תשרי תשע"ה ספטמבר-אוקטובר 4102
46
לוותר על ציבור כה גדול. אני מאמין שחבריי
ואנוכי ניקח את זה כאתגר לאומי ובכך נדאג
גם שנכים יצאו ממסגרת הקצבאות וישתלבו
בחברה כשווה בין שווים.
עד היום, מפלגות צרפו לשרותיהן נציגים
עם מוגבלות, אך לצערי, לא קרה הרבה
ממהלך זה. אני מאמין, שביחד עם מפלגה
אליה אצטרף, נוכל לעזור ולקדם את
ציבור האנשים עם מוגבלות והחברה בכלל
ובמיוחד את המדינה בתחומי הכלכלה.
ש: ומעבר לעניינים הציבוריים, הפוליטיים,
מהו החלום האישי אותו אתה שואף
להגשים?...
האמת, יש לי חלום, שאני גם מאמין
מומו:
ב"ה בכול מאודי שאגשים אותי ביום מן
הימים אבל אני גם מאוד מקווה שזה יהיה
בקרוב. והחלום שלי זה לעשות מהספר שלי
– סרט! ויש לי המון חומר מצולם. אני חושב,
ואומר זאת בצניעות שהספר שכתבתי:
' הוא מסמך מרתק
החיים על רגל אחת
'
ממדרגה ראשונה מעבר לסיפור אנושי של
חיי ומאבקי למען השיקום האישי פרטי
שלי ולמען המאבק למימוש זכויות הנכים
בישראל. לכן, לדעתי, יש מקום להפוך את
הספר, הסיפור הזה למסמך קולנועי עם
מסר חברתי חזק שייתן ביטוי ויזואלי מוחשי
למאבקם של הנכים בישראל. זה יכול להיות
סרט שיגרום למאות מיליוני אנשים עם
מוגבלות ברחבי העולם להתעודד ולהתמלא
תקווה לעתיד טוב יותר. זה אפשרי. זה
בידיהם. זה החלום שלי ואני מבטיח לך
שאגשים אותו ובגדול!
ש: מומו, האם אתה מצטער על משהו
שעשית או לא עשית?...
אני מצטער עלשני דברים, האחדשלא
מומו:
נכנסתי לפוליטיקה הרבה קודם. אני משוכנע
שאם הייתי עושה כן, היינו גורמים לשינויים
חברתיים מהותיים לחברה הישראלית בכלל
ולציבור הנכים בפרט ואני מקווה ומאמין
שעוד אעשה זאת בגדול ובעתיד הקרוב.
הדבר השני שאני מצטער עליו צער רב אבל
האמת זה לא בידי הדבר לשנותו.
צר לי, שההורים שלי לא בחיים כדי לראות
את מה שעשיתי ועושה כיום למען הציבור.
במיוחד אימי ז"ל, זו שנשאה אותי על גבה
בהיותי ילד בשל נכותי, זו שהעניקה לי את
כל שהיה לה ולמעשה בזכותה הגעתי לאן
שהגעתי, היה מגיעה לראות בעיניה בחייה,
שמאמציה, שהשקעתה בי לא היו לשווא.
חבל שלא זכתה לכך. אבל אני מאמין שהיא
רואה את כל המעשים והפעילויות שלי
בתחום ואני מאמין שהיא גם גאה בי. תודה
לך אימא על הכול שעשית למעני! יהי זכרך
ברוך לעד!
ש: הו, אחרי הדברים המרגשים האלה לא
נותר לנו אלא לסכם את הראיון ולשאול
אותך מומו, מה יש לך לומר לחברים? אלה
שהיו איתך ולצידך לאורך כל הדרך.
בסיום הדברים אני מבקש לומר תודה
מומו:
ענקית!
למשפחתי התומכת ולאשתי היקרה דבורה,
שמלווה אותי כול השנים וזאת שדוחפת
אותי לעשות עוד ועוד שבאמת באמת,
בלעדיה לא הייתי מצליח לעשות עשירית
ממה שהגעתי ועשיתי. וכמובן לאחיי
ואחיותיי ציבור האנשים עם מוגבלות, לוחמי
ולוחמות הצדק החברתי,
לולאאמונתכם, תמיכתכם והקרבתכםתמיד
בכול שעה ובכול קריאה, לא היינו מגיעים
לשינוי המיוחל המבורך והצודק שהגענו.
יהיה המפקד הטוב ביותר בעולם אשר יהיה,
אם אין לו מאחוריו חיילים נועזים ונועזות
הוא לא יוכל לנצח במערכה. הוא רק מפקד
ואין לו יכולת להכריע במאבקים. כאן המקום
להגיד לכם תודה על המנדט שנתתם לנו
לעמוד בראש המחנה. אני מקווה שבחמש
עשרה שנים של פעילות בהתנדבות גרמנו
לכם ליהנות מדברים טובים וחשובים שעזרו
לשיפור חיינו.
ועוד משהו קטן וחשוב ממש לסיום - וידוי.
חברים וחברות אם הכעסתי, פגעתי, צעקתי,
העלבתי מישהו מכם, כאן המקום להתנצל!
כפי שהספקתם להכיר אותי, אני אוהב את
כולכם ועושה למען כולנו את כול שביכולתי
למען החברה, ולמעשה למעננו. אני כולי
תקווה שגם הצלחתי בכך. היו ברוכים באשר
הנכם!
טקסי לונדון מונית נגישה
בע"ה, בבחירות הקרובות אני חושב להיכנס לפוליטיקה.
אני מקווה להיבחר לכנסת!
המשך מעמ' 44
1...,47,48,49,50,51,52,53,54,55,56 36,37,38,39,40,41,42,43,44,45,...100
Powered by FlippingBook