66 ?
פרק מס' 5 עולים לארץ ישראל, או נוסעים לאמריקה
.
במשך הזמן, קניתי לי התמחות בענף של ג'ודו צבאי וקרב פנים אל פנים
.
תחום אחר שבו הצטיינתי: מעבר מכשולים
בכל מקום בו הייתי אהבו אותי. כל כך אהבו אותי, שגם במסדרי נשק, בהם
זלזלתי, לא החמירו איתי. פשוט, לא אהבתי לנקות נשק ולא הקפדתי על
.
הסדר הצבאי הטוב
זכור לי מסדר אחד שאליו הגעתי עם נשק מלוכלך. נאמר לי לנקותו, על ידי
.
המדריך משה רייך מהצנחנים, וכמה דקות אחר כך חזרתי עם נשק נקי
הנשק שלך? שאל המפקד שלי. לא, המפקד, אמרתי בכנות, הוא נקי, כי
,
הוא של חברי. כל חייל אחר היה מקבל עונש בו במקום. לא אני. נאמר לי
בחיוך סלחני, לחזור תוך שעתיים עם נשק מצוחצח, והפעם שלי. עשיתי
."
כפי שאמר לי הסמל רייך, ולא העזתי ל"הפר" יותר את ה"חוק
במקביל לשירות, המשכתי להתאמן במכבי תל אביב )אימונים בלבד( אבל
הכושר שלי הלך וירד. שוב לא יכולתי להתפנות לאימונים כבעבר ובשלב
מסוים נרמז לי שכדאי לי לעבור קבוצה. עברתי למכבי נתניה שהתאמנה
בדורה, אבל הקריירהשלי כשחקן כבר היתה בדעיכה )אז, הורשיתי להשתתף
רק באימונים(. עדיין אהבתי לבא למשחקי כדורגל כצופה. הייתי לובש
מדים מגוהצים, מקפל את שרוול החולצה מעל הפס היחיד של הטר"ש
.
)שיחשבו שאני מינימום סמל( ונכנס בגאווה של לוחם אל מגרש הכדורגל
הסדרנים, שהכירו אותנו, הניחו לנו להכנס ללא כרטיס. נהניתי מהמשחקים
.
אם לא כשחקן מן השורה, לפחות כצופה נלהב מהצד