43
פרק מס' 4 אני מחפש את אימי
אני מחפש את אימי
,
את חיפושי אחר אימי היקרה, חוה אטקין, התחלתי ביולי 4491 )למעשה
שאפתי לראות אותה מאז שנמלטתי מהגטו(. מלחמת העולם השניה עדיין
המשיכה להשתולל בחזיתות שונות אבל עבורנו הפרטיזנים ברוסיה
.
תם המאבק. סוף סוף היינו יכולים לצאת מהיערות. האיום הנאצי הוסר
יכולנו עתה לנסוע בחופשיות ברכבות ומשאיות, מבלי לחשוש שחייל גרמני
שהסתנן ליער יפתח עלינו באש אוטומטית. זאת, למרות שידענו מאז
ומתמיד לארגן את חיינו היטב, ולשרוד. החלטתי לחפש את אימי והאמנתי
.
שאמצא אותה
20
תמה לה תקופת הפחד. שוב לא היינו צריכים לנדוד מדי פעם 51 או
קילומטרים, להחליף את מיקום המחנה שלנו. לא היה עלינו לחפור בונקרים
חדשים באדמה )זמליאנקות(, להתקין שוב ושוב את דרגשי העץ, למלא
מזרונים ממוך ועשב יער, להכין מחדש את סדרי השמירה. עתה יכולים
היינו להתרווח, להרפות מהעירנות. היתה זו חווייה חדשה. השינוי, שהיה
חיובי ומשמח, לא היה תמיד קל. החיים ביער היו בטוחים וארגנו אותם כך
.
שנוכל ללחום היטב ולשרוד
מפלתם של הגרמנים לא באה עלינו במפתיע. היו אלו יחידות הסיור שלנו
שידעו לדווח על נסיגה של הגרמנים. הסיירים שלנו )רזבדיצ'קים(, ואולי
לא הרחבתי ולא הדגשתי את חשיבותם, היו אנשים ללא חת כוח לוחם
משמעותי ביותר. בחורף היו לובשים מדים לבנים, לשם הסוואה, ובקיץ
.
בגדים בגווני חום ירקרק כצבעי היער שבו התחבאנו
אותם סיירים ידעו בדיוק רב מתי עוברים גדודי צבא מחוץ ליער, מתי תחצה
רכבת עם חיילים גרמנים את אזורנו )וניתן למקשה(. הם גם ידעו את לוחות
הזמנים של הפטרולים הממונעים, מלווים באופנועי סירה שעליהם חיילים
עם קסדות מאיימות ומעילי עור ארוכים ושחורים )אגב, חיילים גרמנים
רבים נהרגו, או נפלו בשבי(. הם ידעו הכל וידעו לספר כי בקרוב יעזוב
הצבא הגרמני השנוא את גבולה של מדינתנו האהובה ביילורוסיה שבברית
.
המועצות. החייל הרוסי והפרטיזן היו לוחמים אמיצים בעלי יכולת רבה
הצבא הגרמני קורס ונמלט
היו גם מקורות נוספים של מידע. כבר ציינתי כאן כי הצבא הסובייטי הצניח
לשטחנו לא רק אספקה חיונית ובה מזון בסיסי, וכלי נשק. יחד עימם הגיעו
ליחידה שלנו מפקדים כמו רומנוב, דורמינייב ונגמאייב. המפקדים ממקימי
הבריגדה היו מצויידים במכשירי קשר משוכללים יחסית, ועמדו במגעים
מתמידים עם מפקדת הבריגדה "רוקוסובסקי" שעליה נמנו שלושה או
.
ארבעה גדודים