טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

183 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם לשפר את זכויותיהם הסוציאליות של עובדי הסיעוד. סופו של התהליך הממושך לבחירת נותני השירותים הביא לחתימת הסכמים של נותני השירותים עם המוסד לביטוח לאומי, המבטיחים את זכויותיהם הסוציאליות החוקיות של עשרות אלפי עובדי הסיעוד המועסקים על ידם, זכויות שלא תמיד קיבלו עובדים אלה עד לחתימת ההסכם האחרון. התפתחות הטיפול הביתי ואיכות המטפלים "החוק קובע עדיפות לגמלה בעין, כלומר מתן שירותי טיפול ועזרת בית ישירים לזקן. רק כאשר אלה אינם בנמצא תיתכן המרתם בקצבה כספית... קצבה כספית עלולה להיטמע בתקציב המשפחה ולא בהכרח תוצא למטרה שנועדה הגמלה להשיג, היינו הקלת עומס הטיפול (מעל המשפחה)" (בן-צבי, 3991). חיוב המוסד לביטוח לאומי, כנאמר בחוק, לתת שירותי טיפול אישי ועזרת בית בפועל, בצורת שעות טיפול, יצר בשנת 8891 מצב חדש שבו צמח קניין גדול לשירותי הטיפול ועזרת הבית - המוסד לביטוח לאומי - ומולו עמדו רק מעט ספקים, בעיקר עמותות קיימות. כיוון שטיבם של חללים להתמלא, הוקמו עד מהרה עשרות רבות של חברות ועמותות למתן שירותי מטפלות בית לקשישים בביתם - "תעשיית טיפול בית." המטפלים, ובעיקר המטפלות, המועסקים מטעם החברות והעמותות בבתי הקשישים הזכאים לפי חוק ביטוח סיעוד, באים רובם ככולם מן השכבות הדלות, מן העשירונים התחתונים של החברה, כולל חסרי תעסוקה ומובטלים, וחלק לא מבוטל מהם הם חסרי השכלה פורמלית, לרבות בתחומי הסיעוד. אמנם החוק מחייב להעניק את הגמלה בצורה של שעות טיפול בית, ולא בכסף, אך אין בו כללים המחייבים את המטפלים להיות בעלי ניסיון, השכלה או הכשרה מקצועית פורמלית כלשהי לשם מתן טיפול זה. עד מהרה התברר, כי "מרביתם של עובדי הטיפול הביתי הן נשים לא מיומנות ובעלות השכלה פורמלית נמוכה, גילן הממוצע הוא 34, רובן משתכרות שכר מינימום ועובדות בהיקף משרה חלקי, לפיכך הכנסתן השנתית נמוכה מאוד... ויש להן רק ביטחון מועט בעבודה... הן מועסקות בתפקידים הנהנים מיוקרה מעטה... והערכת איכות ביצוע עבודתן היא עניין מורכב" (שמיד ובורובסקי, 0002). נוצר אפוא מצב, שהמוסד לביטוח לאומי חייב לתת טיפול בית ועזרה לקשישים הסיעודיים בפעולות היומיום שלהם (לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות), או לספק השגחה על קשישים סיעודיים העלולים לסכן את עצמם או את זולתם, או המתקשים בניהול משק הבית שלהם, באמצעות עובדים לא מקצועיים. למעביד שלהם, היינו החברה או העמותה המספקת את השירות הנחוץ, אין שום חובה להכשיר את המטפלים לתפקידם. המוסד לביטוח לאומי דורש, שלפחות %03 מן העובדים יהיו בעלי הכשרה בסיסית, ולמטרה זו הוא משלם בגין כל שעת טיפול בערך שני שקלים על הדרכה ופיקוח. האחריות המוטלת על המטפלים דורשת לפתח הוראות וכלי פיקוח ובקרה נאותים, אשר יחייבו את המעסיקים