האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

99 פרק 4 - הפרעות רגשיות אופייניות במהלך ההזדקנות ובזיקנה זמן קצר לאחר שנכנסה למחלקה הסיעודית החלה דונה לפתח פרנויה. היא הייתה משוכנעת ששותפתה לחדר, מרובת הילדים, גונבת ממנה כסף. היא התלוננה שנעלמו מארנקה מאה שקלים. הכסף לא נמצא ואנשי צוות לא ידעו אם אכן היו לה מאה שקלים או שהיא שכחה והניחה אותם במקום אחר או השתמשה בהם. דונה החלה לפתח פחד משכנתה. היא פחדה שהיא רה. היא ֵ תיקח ממנה גם את מעט התכשיטים שהיו בקופסת התכשיטים במג האמינה ששכנתה לוקחת ממנה דברים ונותנת לבני משפחתה. אנשי הצוות נאלצו להתקין מנעול למגרה, אך דונה הוסיפה לחוש חרדה ומצוקה גדולה עד שנמצא לה מקום בחדר אחר. נראה שהפרנויה במקרה הזה צמחה על רקע האיום הגדול שנבע גם מאבדן השליטה עקב הירידה בחושי הראייה והשמיעה ועקב תחושת חוסר האונים והחולשה שהרגישה דונה ביחס לשכנתה שהיוותה עבורה איום גדול - הן בגודלה הפיזי, הן בנוכחות המשפחתית הגדולה והן בשונות הרבה ממנה, שהמחישו אולי עוד יותר את בדידותה ואת עליבותה. השכנה גזלה ממנה באופן סימבולי מרחב, עצמאות וחופש, שהיו לה כשגרה לבד בחדר ביחידת העצמאים. את הגזלה הזו היא "תרגמה" באופן קונקרטי לגנבה ממשית של כסף או רכוש, וחובת ההוכחה, כמו בהרבה מקרים אחרים, נשארה של אנשי הצוות – היה עליהם לבדוק את התלונה ולהבין מה עומד מאחוריה, איזה מסר מנסה הזקנה להעביר, ומה אכן נלקח ממנה. מקרה נוסף הקשור לחרדה מפני אבדן שליטה עקב ירידה ניכרת בבריאות שהביאה לחשיבה פרנואידית הוא המקרה של ליאון.  ליאון נכנס למחלקה הסיעודית בבית האבות עקב מצבו הגופני התשוש. אשתו, הצעירה ממנו ב-21 שנה, היא אישה בריאה ועצמאית, והיא נכנסה לגור ביחידת הדיור לעצמאים. היציאה מהבית והמעבר למחלקה הסיעודית נעשו בלחץ ילדיו ובהסכמת אשתו, מאחר שהיא התקשתה לטפל בו. ליאון דרש שתהיה בבית רוב הזמן, וכשיצאה לסידורים הוא סירב לשתף פעולה עם המטפל הסיעודי. עוד בהיותם בבית סבלה האישה ממתח תמידי ומאי-נוחות עקב נוכחותו של מטפל זר בבית, מצב רוחה היה ירוד והיא הרבתה להתלונן בפני הילדים ולהציק להם, בעיקר לבן הצעיר. בהתייעצות עם הרופא המטפל