האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

92 האתגר שבהזדקנות המחלות. היא לא עושה שום מאמץ לשמור על קשר עם מעט החברות שהיו לה. היא גם לא מתקשרת לאף אחד. תמיד זה אני שצריך להתקשר". גם הנכדים נמנעים מלהתקשר אל מלכה. מבחינתם, לבקר את סבתא הוא עול ובלחץ אביהם הם נאלצים לעמוד במשימה הקשה הזו מדי פעם בפעם, בדרך כלל כשאין היא מרגישה בטוב. הם טוענים שהיא מדברת רק על מחלות ועסוקה באופן כפייתי בדיווח מפורט על סוגי הגלולות שהיא מקבלת, על העליות והירידות בלחץ הדם וברמות הסוכר, ועל הבדיקות בבית החולים. עם זאת הקשר עם המשפחה הופך קרוב ואינטנסיבי בכל פעם שחלה הידרדרות במצבה הבריאותי והיא מגיעה לחדר מיון או לאשפוז. המשפחה הדואגת מתגייסת למשימת ההשגחה והטיפול בבית החולים מתוך מחויבות ואחריות, בתחושה נלווית של אשמה על שלא הבחינו עד כמה גרוע מצבה הפיזי. לעומת זאת, בבית החולים מרגישה מלכה טוב יותר. לאחר יום או יומיים היא מתאוששת, מדברת הרבה יותר מהרגיל, מחייכת ואף מתעניינת בנעשה סביבה. נראה שבבית החולים היא "פורחת". מצב רוחה משתפר. יש סביבה פעילות ואנשים. אף שמלכה חכמה וצלולה, מנהלת חשבונות בהשכלתה, אין היא מטפלת בענייניה הכספיים. את כל הניהול, כולל משיכת מזומנים מהבנק, הפקידה בידי בנה. "אין לי כוח וסבלנות", היא אומרת. ככלל, היציאות היחידות מהדירה בקומה הרביעית ללא מעלית הן לביקורים אצל רופאים ולבדיקות אין-סופיות בקופת החולים. אחת לחודש לפחות היא מזעיקה את "שחל" ומגיעה לחדר המיון בבית החולים בשל חשש להידרדרות במצבה. בחמש השנים האחרונות מאז פטירתו של בעלה היא אושפזה שבע פעמים בבית החולים. לפני כחצי שנה, בלחץ המשפחה, הסכימה מלכה להכניס הביתה מטפלת פיליפינית. קשה לתאר את השיפור שחל במצבה. מספר הפניות ל"שחל" ירד במידה ניכרת, ואף שהיא ממשיכה להיות עסוקה )מנטלית( בבריאותה בעיקר וחייה ממשיכים להתנהל סביב קופת חולים, תרופות ומחושים שונים, מצבה יחסית טוב יותר. מה גרם לשינוי במצבה של מלכה? מצב בריאות הפיזית לא השתנה. גם הדיכאון המלווה אותה שנים רבות לא נעלם. למרות כל זאת, השתפרה