האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

90 האתגר שבהזדקנות ועם זאת גם הערכה. כשהערתי על הצורך שלה לנהל את השיחות ועל הקושי העצום שלה לקבל ממני משהו או להיות תלויה בי ובאחרים, היא פרצה בבכי והודתה בדמעות שהיא זקוקה להגנה ולחום, והיא מרגישה שהיא באמת מקבלת אותם רק בטיפול. אך היא המשיכה להיות גם ביקורתית וסקרנית מאוד לגבי חיי הפרטיים. לא פעם הרגשתי מאוימת נוכח ניסיונותיה להפוך אותי לבתה ולנהל אותי כפי שניהלה את חיי ילדיה וחיי משפחתה בעבר. בתוך חודשים אחדים החלה גב' וייט לדווח על שינויים ועל שיפור בהרגשתה. היא נרגעה, הפחיתה במידה רבה את צריכת האלכוהול, התחילה לראשונה לשחק גולף והפיקה הנאה מרובה מן המשחק ומן עולם התוכן החדש והמשמעותי שגילתה. היא הכירה אנשים חדשים והתחושה שיש חיים אחרי גיל 06 התחילה להתחזק ולהתבסס. לקראת הקיץ היא החליטה לנסוע לבקר את בתה ולהשלים עם חתנה ועם משפחתו. היא סיכמה עם הממונה עליה בעבודה על מעבר למשרה חלקית, וכדי להוכיח לו ולעצמה שהיא איננה מזדקנת, העמיסה על עצמה עבודה רבה יותר והחלה להתחרות בסוכנים אחרים - הכול כדי להוכיח שהיא אשת מכירות טובה כפי שהייתה. מצבי הרוח ורגעים של נפילה לייאוש לא נעלמו לחלוטין, אך תדירותם פחתה במידה ניכרת והיא הצליחה לצאת מהם בכל פעם ולהתארגן מחדש. בתום שישה חודשים הודיעה לי גב' וייט שהיא מרגישה מצוין, ומאחר שהטיפול מהווה מעמסה כספית כבדה היא רוצה לסיים אותו. הפסקת הטיפול הייתה כמה שבועות לפני חופשת הקיץ שלי. בפגישה האחרונה שוחחנו על הצורך שלה לקטוע את הטיפול כדי להרגיש שהיא בשליטה, לאור חרדתה העצומה מתלות ומאבדן שליטה. הטיפול לא נגע בקונפליקטים מוקדמים שחלקם עלו בשיחות, כמו למשל יחסיה עם אביה ועם גברים אחרים, הדימוי הנשי שלה לעומת התנהגותה או מה שנראה כמו הזדהותה עם חלקים "גבריים", התחרות האדיפלית שלה עם הגברים והקשר המיוחד והטעון שלה עם בנה. כאמור, הטיפול התבסס בעיקר על תמיכה ועל קבלה אך בהמשך סייעתי לה להגיע לתובנה לגבי דפוסי התנהגותה ולגבי מערכות היחסים שיצרה. היא למדה להכיר בכך שהיא זקוקה לאנשים קרובים סביבה שיתמכו ויחזקו אותה, אך היא גם הבינה שהיא אינה יכולה לצפות שהילדים, למשל, יהיו בלתי