האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

89 פרק 4 - הפרעות רגשיות אופייניות במהלך ההזדקנות ובזיקנה קשורה אליו מאחר שהוא איש טוב, אמנם חלש, אך מעריץ אותה ומוכן לעשות כל דבר למענה. כפי שנראה מהסקירה הקצרה של גב' וייט על חייה, שימש המעבר לגיל 06 כזרז לתהליך אינטנסיבי מאוד של אבל על אבדנים קודמים ועל פגיעות נרקיסיסטיות בשלבים שונים של חייה. הגיל עורר בה חרדה מפני אבדן הנשיות והעצמאות )מה גם שהיה איום ממשי שיפטרו אותה בקרוב(. חרדה זו של אבדן עוררה בה קונפליקטים מוקדמים בלתי פתורים ואבל בלתי גמור על אבדנים קודמים, כמו למשל מות אמה שנפטרה לפתע בעיר רחוקה מבלי שגב' וייט נפרדה ממנה ואפילו לא הספיקה לראותה בשנה האחרונה לחייה. השיחה על אמה גלשה לכעס ולתסכול מחודשים על בעלה ועל ילדיה, שכל אחד בדרכו נטש אותה ופגע בה. הדיכאון המחיש שוב את תחושת חוסר האונים ואת תלותה באחרים. במשך כל השנים הצליחה גב' וייט להתמודד היטב עם הקשיים באמצעות מנגנוני השלכה ותגובות היפוך, דהיינו בשתלטנות ובעצמאות מדומה, וכל הזמן חיפשה אחר אובייקטים שיחזקו אותה ויתמכו בעצמי הפגוע שלה )חברות, בעל, ילדים, מאהבים(. עזיבת בעלה, למרות הקשר המרוחק ביניהם, והתחלת ההזדקנות, גרמו להיחלשות האני ולדה-קומפנסציה של מנגנוני ההגנה. התדמית של האישה החזקה והעצמאית קרסה והתגלה עצמי פגיע, רגיש מאוד וחלש. מטרת השיחות בינינו הייתה לעזור לגב' וייט לעבור תהליך של אבל על פגיעות ועל חסכים מהעבר שצפו ועלו בעצמה גדולה על רקע ההזדקנות, לשקם את העצמי הפגוע ולאזור מחדש את הכוחות כדי להתמודד עם שלב נוסף בחייה. במהלך החודשים הראשונים שימש הטיפול כעוגן או כפיגומים שבהם נעזרה גב' וייט. היא הגיעה לפגישות בדייקנות מפתיעה ולא החסירה אף פגישה אחת. במהלך הזמן, כשפסק הבכי והיא הרגישה שוב שהשליטה על חייה בידיה, היא השתתפה בניהול הפגישות: היא הכינה נושאים לשיחות, שמרה על לוח זמנים והקפידה תמיד לסיים את הפגישות בזמן. נראה שהייתה זאת דרך נוספת להתמודד עם האיום שבפרידה ועם הדחייה כשתם הזמן שהוקצב לה. אף שהטיפול היה קצר יחסית, ההעברה הייתה אינטנסיבית מאוד. פעמים רבות היא העבירה לי תחושה של חוסר אונים, לעתים אף כעס,