האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

86 האתגר שבהזדקנות בידו סל מלא של הצלחות והישגים קל היה יותר לדבר על אבדנים ועל פגיעות. החיזוקים הרבים שקיבל בשיחותינו אפשרו לו להשלים עם העובדה שיכולותיו כיום מוגבלות. שהיום כבר אין הוא יכול לעבוד ולתרום באופן פעיל, אך לאחר שתמך ועזר לכולם במשך שנים רבות כל כך ומגיל כה צעיר - "זה בסדר" היום לנוח ואפילו להיעזר באחרים. מצבו הגופני של מנחם לא השתפר וגם מצב רוחו נשאר ירוד יחסית, אך חל שינוי בדימוי העצמי שלו. שינוי זה התבטא בכך שהוא התחיל "לטפל" בעצמו במקביל לטיפול הפסיכולוגי. הוא החל לשחות כמה פעמים בשבוע, וחזר לעסוק בפיסול בחוג שהתחיל בזמנו אך הפסיק עקב חוסר אנרגיה ועניין. גישתו השתנתה מעט; הוא הפך ביקורתי פחות ומוכן יותר לקבל את העובדה שהוא "זקן" ונמצא בחוג של "זקנות", אך אלה עשויות להיות כמוהו - צעירות ברוחן ומלאות חיים. תרומה ניכרת לשיפור שחל במצבו הייתה ההצעה לתעד את חייו ולצורך כך התגייסה בתו הבכורה. הוחלט על מפגש שבועי ביום ובשעה קבועים שבו היא תראיין אותו, ובמקביל הוא הכין חומר כתוב ומתועד כמו תעודות, תמונות, מכתבים שקיבל וכתב. המטרה הייתה להוציא זאת לדפוס לקראת יום הולדתו ה-08. לסקירת העבר ולמפגש הבלתי אמצעי עם הבת לצורך הכנת הספר היה ערך טיפולי חשוב לא פחות מהמפגשים שלנו. במהלך הטיפול נפגשתי כמה פעמים גם עם אשתו של מנחם. גם היא, כמטפלת העיקרית בו, הייתה זקוקה לתמיכה ולחיזוק, אף שתפקדה בלא דופי. מטרתנו הייתה גם להסיר לאט ובהדרגה את האחריות הגדולה שקיבלה על עצמה לשיקומו ולהעביר אליו חלק מהאחריות הזו. התלות הגדולה שלו בה החלישה אותו מאוד ובעזרת אשתו ניתן היה "לשחרר" חלק מתלות זאת; לתת לו את ההרגשה שלמרות מגבלותיו אפשר לסמוך עליו ושהוא יכול לנצל חלק מהרזרבות הפיזיות הלא מנוצלות שלו ביתר יעילות. הכנסת מטפל סיעודי ומרפאה בעיסוק הוסיפו עוד עניין ותוכן ואפשרו לאשתו חופש רב והקטינו מעט את רגשות האשם שלו.