האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

77 פרק 4 - הפרעות רגשיות אופייניות במהלך ההזדקנות ובזיקנה גם על פי הגישה הקוגניטיבית המערכתית הדיכאון קשור למערכת היחסים עם אנשים החשובים בחייו של האדם. פרופ' יונה טייכמן )טייכמן, 4002( טוענת שהרקע הבין אישי של האדם המדוכא מושפע מן הדכאון ומשפיע עליו. במודל שהיא מכנה "המודל ההדדי של דכאון ( מציינת טייכמן שהשפעת הדכאון של בן The Reciprocal Model of Depression) משפחה אחד ניכרת בתחום הקוגניטיבי, הרגשי והתנהגותי של כל אחד מבני המשפחה ובקשרים ביניהם. הדיכאון המתפתח ניזון ממנגנונים משמרי דיכאון כמו עוינות, הגנת יתר, אמביוולנטיות והשלמה של צרכים נירוטיים כמו דימוי עצמי נמוך, למשל. לדברי טייכמן, בני משפחה, ובעיקר בני זוג, עוזרים בלא יודעין לשמר את הדיכאון, ומתחת לפני השטח יש בדרך כלל עוינות שאיננה באה לידי ביטוי באופן גלוי. לכן הטיפול היעיל ביותר חייב להתחשב ברקע הבין-אישי ולערב את בני המשפחה הקרובים, בעיקר בני זוג. המטרה היא להעלות את מודעותם של בני הזוג לחלקם בשימור הדיכאון ולעודד אותם למצוא דפוסים הדדים חלופיים.  מאז ומעולם התקשתה לאה לבטא כעס ותסכול כלפי בעלה, שלו הייתה נשואה כמעט 05 שנה. הוא לא הצליח בעסקים, הסתבך בחובות, ואף נהג לבלות מחוץ לבית, לפלרטט עם נשים צעירות ולבזבז כספים אף שסבל מחסרון כיס, וכל אותה עת טיפלה היא בילדים ובבית. מילדותה התרגלה לאה לדכא רגשות, לשתוק ולא לשתף אחרים בדאגותיה ובכאביה, כדי לא להכביד על הוריה שעבדו קשה במשך כל חייהם כדי לספק פרנסה וחינוך לילדיהם. היא הוסיפה לנהוג כך גם בחיי נישואיה, למרות העוינות הגדולה שהתפתחה בה כלפי בעלה. הביטוי למצוקה הרגשית החל להופיע באמצעות הגוף. עם הולדת בתה הבכורה החלה לאה להתלונן על חולשה, על סחרחורות, על בחילות ועל כאבי ראש. היא החלה לסבול מלחץ דם גבוה ומסוכרת, שהלכה והחריפה עם השנים. לאה סירבה לצאת ובילתה את כל הזמן בבית. במקביל התערערו יחסיה עם בעלה, שהתקשה להתמודד עם אישה חולה ועם הטיפול בילדה קטנה. לאה צברה כעס שהלך והתגבר. התגובה הטבעית ליחסים המעורערים עם בעלה הייתה התכנסות והתרחקות שהובילו במהלך השנים לפסיביות, לאפתיה, לחוסר הנאה, לחוסר חשק ולחוסר עניין בחיים חברתיים ותרבותיים. היא הסתגרה בבית ובהדרגה ניתקה את הקשרים עם חברים.