האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

70 האתגר שבהזדקנות כשהאדם מציג בפנינו את האירועים ההיסטוריים האישיים והחברתיים שחווה במהלך חייו, בדרך כלל ניתנת להם גם משמעות, ויש ביכולתו לקבל דברים שבעבר אולי התקשה לקבל. נקודת המבט ההיסטורית ממרחק השנים מאפשרת לרבים לקבל ממד נוסף חשוב לסיפור חיים מפותל, ארוך, ואולי גם טראומטי, כפי שנשמעים סיפורים של רבים מבני הדור המבוגר של היום. הרקע התרבותי של המטופל והשלכותיו על ההזדקנות המוצא והרקע התרבותי של האדם חשובים אף הם בבואנו להעריכו. אנו חיים בחברה פלורליסטית של עדות שונות ושל חברות אתניות מגוונות, ולהן מערכת ערכים וסגנון חיים אישי ומשפחתי שנשמר באדיקות אצל חלקן. בחברות מסורתיות, כמו החברה הדתית והחרדית בעיקר, או בחברה הערבית או הדרוזית, למשל, מקומו של האדם המבוגר וההתייחסות לזיקנה בכלל שונים לעומת החברה המערבית המודרנית, החילונית. לזקן נשמר מקום של כבוד. המשפחה בדרך כלל מלוכדת ומעורבת יותר בדאגה ובאחריות לאדם המבוגר, ולכן ההתמודדות עם ההזדקנות ועם הזיקנה עשויה להיות קלה יותר. קל יותר להזדקן במשפחה גדולה, מורחבת ומלוכדת, שבה היחסים המשפחתיים הדוקים, לעומת משפחה שבה לאדם הזקן רק ילד אחד או שניים. במשפחה גדולה האדם אינו לבד, שלא כמו במשפחה קטנה, בפרט אם הקשר בין חבריה מרוחק. אפשר לבחון את אוכלוסיית הדיירים בבתי אבות ובמחלקות סיעודיות על פי מוצא הדיירים ולהיווכח מה הרקע המשפחתי שלהם. כמובן, יש להיזהר מהכללות, אך יש להכיר בעובדה שהשונות בתהליך ההזדקנות עשויה לנבוע גם מרקע תרבותי שונה. לסיכום, יש לציין שנוסף לתכנים שהאדם מעביר, יש משמעות רבה גם לאופן שבו האדם מציג את עצמו ואת סיפור חייו. סיפור חייו יכול לשמש ככלי נוסף שבאמצעותו ניתן להעריך את הבריאות הנפשית החיובית: האם הסיפור שהוא מספר קוהרנטי? האם חייו מתוארים כרצף של אירועים והתנסויות שיש בהם המשכיות או חלו בהם קטיעות, ואם כן - איך נעשה החיבור של תקופות מקוטעות אלה. ואולי תיאור חייו מוצג למקוטעין ויש בו חללים רבים בלתי ברורים. האם הוא נותן משמעות לספור חיים ומסוגל לחוש ספוק או שלווה בסוף חייו? ומה מרגיש המטפל השומע את הסיפור? האם הוא מרגיש חמלה, צער או אולי להיפך הערכה גדולה. לאדם הזקן היושב מולו וכך כמו בסיומו של סרט טוב מסתיים המפגש הקליני והמטפל יוצא מלא וגדוש בחוויות, ברגשות ובמחשבות על החיים.