האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

68 האתגר שבהזדקנות השונות בין השניים נובעת מהשינוי הבולט בסטטוס המקצועי והאישי ובתוכן החיים. זה נאלץ לפרוש וזה עצמאי ויכול להמשיך לעבוד, במשרה חלקית לפחות, וכך אין הוא מאבד את הסטטוס שלו ואת זהותו, את המסגרת החברתית ואת שגרת החיים. בהערכת התחום החברתי בזיקנה אנו בוחנים אפוא את המסגרת המשפחתית והתעסוקתית של האדם, ומבקשים ממנו לתאר שבוע בחייו כיום. יש לבדוק האם הוא נמצא במסגרת חברתית מסודרת וקבועה כמו מועדון, חוג, קורס העשרה כלשהו, האם יש לו תחומי עניין או תחביבים? האם הוא מרגיש שזמנו מלא או ריק, האם הזמן עובר לאט או מהר? האם הוא משועמם או מרגיש בדידות? והאם להפך – הוא מרגיש שחייו מלאים ומספקים? הערכת הרקע ההיסטורי של האדם והשפעתו על ההזדקנות בנסותנו להעריך את ההזדקנות בתחום זה, עלינו לבחון תחילה את עברו האישי של האדם, כלומר תהליכים ואירועים רבי-השפעה בחייו. רובם הגדול של בני אוכלוסיית הזקנים כיום לא נולדו בארץ )למעלה מ-%08(. מדובר באוכלוסייה גדולה של מהגרים, של פליטים, של ניצולי שואה או של חלוצים, שעזבו את ארץ הולדתם, ונפרדו ממשפחותיהם ומסביבה תרבותית וחברתית שונה לחלוטין מזו שפגשו כאן בארץ ישראל. בהערכת ההזדקנות שלהם יש אפוא חשיבות להבנת תהליך הקליטה וההסתגלות שלהם עם עלייתם ארצה. כן חשוב לברר אם חוו אבדנים או פרידות קשות במהלך חייהם ואיך התמודדו עם חוויות אלה. יש לנסות לקבל תמונה מקיפה כיצד מיזג האדם בין ארץ מוצאו והתרבות שבה גדל לבין התרבות והזהות הישראלית, האם הוא מגדיר את עצמו כפולני או כרוסי או כמרוקני, עד כמה חזקים שורשיו בארץ, עד כמה הוא "מחובר" לכאן או שמא הוא מרגיש שחלקים ממנו שייכים לתרבות אחרת או לעולם אחר. חשוב לברר מתי עלה ארצה, בן כמה היה ובאילו נסיבות עלה, וכן מה היו תנאי הקליטה שלו. ככל שהאדם היה צעיר יותר בעלותו לארץ, כך הקליטה וההסתגלות עשויות להיות טובות יותר. אך מאחר שמדובר בדור של ניצולי שואה ושל פליטים ממדינות אחרות, העובדה שעלו בגיל צעיר אינה דווקא יתרון. לאור העובדה שמדובר בילדים שאולי חוו בילדותם אירועים קשים והגיעו לארץ בלא משפחה, גם אם ההסתגלות לארץ הייתה מהירה, עדיין עשויים להיות בעברם "חורים שחורים". כשאני פוגשת אנשים שחוו את השואה, אני שואלת אותם בעדינות: "האם הייתם מוכנים לספר בקצרה איך עברו עליכם השנים הללו?". יש המדברים בלא קושי ויש המתקשים ומהססים. חשוב שהאדם ירגיש שאני מוכנה להקשיב לו, אך אינני דוחקת בו, ואם הוא מעדיף שלא