האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

67 פרק 3 - הערכה קלינית של ההזדקנות בזכות הניסיון והידע הרב שצבר. את החודשים הראשונים שלאחר הפרישה בילה מר כהן בארצות הברית בטיול ארוך וביקור אצל בתו. מצב רוחו היה טוב. הוא סיפר בגאווה על מסיבת הפרידה המרשימה שערכו לכבודו בבנק, על הנאומים המחמיאים ועל המתנות שקיבל. הוא גם שמח על ההזדמנות הראשונה שניתנה לו בחייו להיות בחופשה בלא הגבלת זמן ובלא מגבלה כספית. שלושה חודשים הספיקו לו ולאשתו להתאוורר וליהנות והם חזרו ארצה. בשבוע הראשון לחזרתו ביקר מר כהן בסניף הבנק שבו עבד והתקבל בלבביות ובשמחה. בשבועות שחלפו מאז החל לחפש בעיתונים הצעות עבודה, מתוך אמונה שביכולתו להיות יועץ פיננסי מעולה. הוא התקשר עם לקוחות לשעבר, מכרים שפנו אליו בזמנו לייעוץ או לסיוע, מתוך תקווה שיעזרו לו למצוא עבודה ולו גם במשרה חלקית. בביקורו השני בבנק כבר הרגיש שהוא רצוי פחות. אנשים התנצלו והמשיכו בעיסוקיהם ונראה שמקומו בבנק נמחק כלא היה. מנהל הסניף שהחליף אותו בתפקידו, איש צעיר בגיל בנו הבכור, הצליח בפרק זמן קצר לנהל את הסניף במרץ ובתקיפות. כל העובדים בסניף נראו לו לפתע צעירים כל כך וזרים. במהלך השנה שחלפה המשיך מר כהן לנסות ולמצוא תעסוקה הולמת לכישוריו. הוא אף פנה לעבודה בהתנדבות, אך הוצע לו לשמש כגזבר במועדון יום לקשיש, עיסוק הכרוך בסכומי כסף קטנים ובמתן קבלות, הוא הרגיש שההצעה משפילה. כך מצא מר כהן את עצמו בגיל 07 מדוכא וחסר ערך, למרות בריאותו הפיזית הטובה ומצבו המשפחתי והכלכלי הטוב. כיום הוא משחק ברידג' ולומד במכללת הגמלאים יום אחד בשבוע, אך עדיין מרגיש שיכול היה לעשות הרבה יותר. בשנה האחרונה "קפצה עליו הזיקנה"; לחץ הדם שלו עלה, הוא סובל מקשיים בעיכול וביציאות, מעדיף לבלות בבית ודוחה הצעות רבות של אשתו לפעילות ולנסיעות. לעומתו, מר לוי מרגיש טוב. לגביו לא חל כל שינוי בשנים האחרונות. נהפוך הוא, השינוי היה לטובה. הוא חדל לעבוד שעות ארוכות, והוא עדיין בעל החנות שגדלה והתרחבה מאז עבר הניהול לידי בנו, וגם הנכדים עוזרים מדי פעם בפעם. כולם רוחשים לו כבוד כמייסד העסק וכבעליו. יש לו עניין ותעסוקה מספקים, ואף שאין הוא מסכים לכל מעשיו של בנו ולא פעם ניטשים ביניהם ויכוחים, עדיין הוא מרגיש שנשמעים לו ומכבדים אותו לפחות. יחסית למר כהן, כיום מר לוי מרגיש מצוין.