האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

63 פרק 3 - הערכה קלינית של ההזדקנות המרגישים כילדים והם כבר רחוקים מאוד מהילדות. המצב הרגשי הזה הוא בעצם הגמישות והדינמיות האין-סופית של העצמי או של "הלב" או הנשמה, נכנה אותו כפי שנכנה. התנועה הרגשית הזאת תלויה במצב שבו אנו שרויים וביחסי הגומלין שלנו עם אנשים שונים. ליד אמי הזקנה אני תמיד מרגישה כילדה, ליד חברה שלמדה אתי בבית הספר התיכון - כמתבגרת, וליד נכדתי לעתים אני מרגישה כמוה, בת שלוש. במחקר שערכתי לעבודת הדוקטור שלי ראיינתי גברים מעל גיל 06 על עולמם הרגשי בתקופת הפרישה. בין השאר שאלתי כל אחד: "לאילו אנשים מההווה או מהעבר, חיים או שאינם בחיים, אתה מרגיש קרוב במיוחד בעולמך הפנימי, אנשים שאתה מתגעגע אליהם או חושב עליהם במיוחד?". חלק גדול מהמרואיינים דיבר על הורים או על אחים ואחיות שנפטרו לפני שנים רבות. אחד מהם אמר לי: "אני חושב הרבה על אימא שלי ונורא מתגעגע אליה. היא הייתה מאוד יפה והיה לה ריח מיוחד שעד היום עולה באפי. היא נפטרה בגיל 04 ואני היום בן שמונים, ועדיין כשאני חושב עליה, אני מרגיש כמו ילד קטן. כשהיא, שהייתה כל כך צעירה יחסית לגילי היום, היא האימא הגדולה שלי". גם סיפור ההתאהבות של יצחק בן ה-98 מעיד עד כמה העצמי הוא חסר גיל:     בכל עת אני נזכרת ביצחק בן ה-98 שבא אליי לייעוץ בבית האבות וסיפר לי שנתקל בבעיה קשה. "התאהבתי!", הוא אמר בהתרגשות. "זה נפלא", השבתי, "אז למה זאת בעיה"? "הבעיה היא שהבת שלי חושבת שאני זקן אשמאי וסנילי כי התאהבתי בחברה של הנכדה שלי". מכאן גולל יצחק סיפור מרגש על תהליך ההתאהבות. החברה של נכדתו, עולה חדשה מרוסיה, הזכירה לו מאוד את בת השכנים שבה היה מאוהב בילדותו. המפגש אתה עורר זיכרונות ורגשות רדומים, הזכיר לו את המוזיקה הרוסית והציף אותו בגעגועים ובמחשבות לאהובתו מהעבר ולצעירה היפה מההווה. רגשות אלה עלו ברקע מתאים ותאמו מאוד את אישיותו המיוחדת של ירון, שנשאר כל השנים רומנטיקן חסר תקנה. בזיקנתו הוא עדיין ממשיך להתלהב מפרחים, ממוזיקה ומנשים יפות. לבו צעיר, ופרידות ואבדנים שחווה בחייו - מות אשתו והכניסה המאולצת לבית אבות - כל אלה לא פגעו ביכולתו לחוות רגשות חיוביים עזים. )אדון במקרה זה בפרק העוסק בזיקנה מופלגת(