האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

60 האתגר שבהזדקנות אני ממשיכה בשאלה: "מתי עלית ארצה?", ורק אחר כך עוברת לשאלה "באיזו שנה נולדת?", ומיד לאחריה בשאלה "בן כמה אתה?". לעתים, כבר בשאלות אלה מתעורר קושי או בלבול והדבר עשוי להיות איתות ראשון שהאדם סובל מירידה או מקושי מנטלי כלשהו, שהרי אין אדם בריא שאינו זוכר את שנת הולדתו או בן כמה הוא ובאיזו שנה עלה ארצה. בשלב זה, כדי לא להוסיף לחרדה שאני מניחה שקיימת ממילא, אני מתעלמת מהקושי ועוזרת לאדם לזכור או לחשב את גילו. כיום, ההערכה של מצבו הפיזי והתפקודי של האדם מתמקדת בתחומים החשובים לתפקוד עצמאי ולבריאות הנפשית: ראייה, שמיעה, תפקוד מוטורי - כל אלה עשויים להיות בני "גיל" שונה בהתאם למצבו של האדם. יש מי שראייתו יציבה זה שנים רבות, וגם אם כבר רוֹד )קטרקט(, ראייתו "צעירה" יחסית לגילו ואף השתפרה ְ נותח בעינו להחלפת עדשה בשל י בזכות הניתוח. הוא עשוי להעריך את גיל הראייה שלו כ- 06 גם אם הוא בן 08 שנה, כי למעשה מגיל 06 אין שינוי מהותי בראייתו. תחום השמיעה הוא תחום רגיש ובעייתי הרבה יותר. מי שסובל בזיקנתו מירידה ניכרת בשמיעה נאלץ להתמודד עם מציאות מורכבת וקשה. ירידה בשמיעה עשויה להוביל לבידוד חברתי, ובמקרים מסוימים גם לחשדנות ואפילו לפרנויה. זקן שאינו שומע, הנמצא בחדר שבו כמה אנשים, בין בארוחת ערב משפחתית או בכל מסגרת חברתית רחבה שיש בה רעש רב, יכול להרגיש אבדן שליטה, איום, ואף חוסר ביטחון. אין הוא יכול לנהל שיחה, לענות לשאלות ואף לא להשתתף באופן פסיבי בשיחה רבת משתתפים עקב הקושי בשמיעה. אנשים מתקשים להודות ששמיעתם לקויה. משום מה ליקוי בראייה נתפס כ"בסדר", אך אנשים נרתעים מלבקש מהאחרים להגביר את הקול, מתקשים להודות "אני לא שומע", ואינם ממהרים לרכוש מכשיר שמיעה - כל אלה מעוררים אצל מבוגרים רבים קושי רב, ונטייתם הראשונית היא להתרחק, להסתיר את הקושי או להתכנס בעצמם. גם ההסתגלות למכשיר שמיעה אינה קלה. הדבר דורש התאמה, יכולת לאזן את המכשיר ולווסת אותו במידת הצורך, ועל אף כל השכלולים והטכנולוגיות המתקדמות, עדיין המכשיר עשוי לצפצף. למשל, ברשותה של אמי מכשיר שמיעה זה שנים רבות. הוא קטן ומוסתר ואיש מחבריה הפולנים לא ידע עליו מעולם. אבל המכשיר מצפצף מדי פעם בפעם ובמשפחה הפך הנושא לבדיחה. כשהיינו יושבים ליד השולחן והמכשיר צפצף, היה מישהו מן הילדים אומר "לסבתא יש ביפר" וכולם היו צוחקים. סבתא כמובן לא הבינה וגם לא שמעה. היום אימא סובלת מירידה קוגניטיבית ניכרת ואין לה כל אפשרות להפעיל את המכשיר. במצב