האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

32 האתגר שבהזדקנות אכן ניתן לסייע לאנשים להרחיב את דפוסי חשיבתם או להגמישם, למשל לגלות את החיוב או הרווח שניתן להפיק במצבים שונים של תסכול ושל אבדן. מובן ששינוי זה יתרחש אם המבוגר או הזקן מגלה נכונות ופתיחות להתנסות וללמידה חדשה. התקווה לטוב תלויה בראש ובראשונה בכך שדפוס החשיבה של האדם לא יהיה מקובע ובלתי משתנה. התקווה היא המרכיב העיקרי באופטימיות. פירסל מתייחס אל התקווה כאל אושר. רגשות של תקווה מרוממים אותנו ועוזרים לנו להתחזק ולהתגבר. הוא מונה כמה אפיונים לתקווה: • התקווה היא לא רק הסתכלות חיובית קדימה אלא גם מחילה על מה שקרה לנו בעבר והערכה שלנו את תפקודנו בעבר. • התקווה, בניגוד לחרדה, דורשת לקבל את חוסר הוודאות כאתגר למציאת משמעות חדשה בחיינו. • התקווה דורשת חשיבה רבה לשם יצירת זווית ראייה אחרת. • התקווה מתבטאת גם בציפיות מציאותיות ובקבלה של המציאות. • התקווה היא חיפוש יתרונות על ידי גילוי החיובי גם במצבים קשים במיוחד. • התקווה היא איסוף זיכרונות של רגעים נפלאים בחיים והיכולת לעצור לרגע ולהעריך רגעים אלה. • התקווה היא היכולת להעריך דברים בחיינו ולא להתרגל אליהם ולהתייחס אליהם כאל מובנים מאליהם. • התקווה עומדת מעל ההשוואה. איננו עוסקים בהשוואת עצמנו לאחרים. • התקווה היא להיות מודעים לעצמנו, לקיומנו, לכך שאנו חיים, נושמים. היכולת ליהנות ממעורבות מלאה ברגע נתון בהווה. • התקווה איננה חשיבה פסיבית שמשאלותינו תתגשמנה. הפילוסוף התאולוג תומס ברי )אצל פירסל( הצביע על כך שכדי להתפתח ולהצליח נחוץ לנו סיפור חדש וטוב יותר על חיינו. כולנו זקוקים לסיפור מרכזי, שנוכל לארגן אותו ולהבינו כך שיעניק לנו סיפוק וחוש כיוון, אך גם ילמד אותנו, ידריך, יכוון וירפא, סיפור מסוג סיפורי הדת והמסורת שיש בהם מוסר השכל ומסר לעתיד. עלינו גם לכתוב את סיפור חיינו ולשכתבו, ואתגר זה של האדם האופטימי והיצירתי מאפשר לו לצלוח משברים ולקוות לטוב.