האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

252 האתגר שבהזדקנות בתפקודים מחייבת הסתגלות: יכולת להעביר שליטה לאחרים, יכולת לשאת מצבי תלות ותסכול, יכולת להתנתק ולשנות סדרי עדיפויות, יכולת לייחס פחות חשיבות לגרייה חברתית. ירידה קוגניטיבית בשיעור הולך וגדל בקרב בני ה-09 ומעלה, נוסף לירידה בכושר הפיזי, מחלישים את יכולת ההתמודדות. בתקופה זו גוברים גם הרגשות השליליים והתסמינים הדיכאוניים. למרות ממצאי המחקרים והתחזית הפסימית, טוען בלטס שבפני האנשים הזקנים עומדות אפשרויות שונות משום שיש להם יכולות חבויות שטרם נחשפו. לכן לרשות המדע, כמו גם למדיניות החברתית, עומדים מקורות חשובים ביותר לשינוי ולשיפור. למרות חוסר הוודאות ביחס לטכנולוגיה של ההתערבות הגנטית, טכנולוגיה זו היא אולי האמצעי החשוב ביותר להשלים את הארכיטקטורה הביו-תרבותית הבלתי גמורה של מהלך החיים האנושי. עדיין ניתן לעשות שימוש באסטרטגיה הפסיכולוגית של ניהול החיים, כמו בחירה וקביעת סדרי עדיפויות, למשל, ואנשים זקנים ומוגבלים יכולים ליישם בחייהם שינויים באמצעות פיצוי תפקודי וסביבתי. אפשרויות אלה חשובות מאוד בתחנה האחרונה של מסע החיים. גם לחברה תפקיד חשוב, נוכח יכולתה להציע לזקנים אמצעים לבחירה, למיצוי ולפיצוי, שיסייעו להם להרבות ככל האפשר את הרווחים בזיקנה המופלגת. כדוגמה מביא בלטס תיאור של אדם בן 301, שכאדם צעיר היה עסוק בניהול חווה ושטח נרחב בסביבותיה. בגיל 57, כשהיה כבר מוגבל מעט , הוא התמקד בטיפול בגינתו. בגיל 09 הוא כבר התהלך בקושי ונפגעו ראייתו ושמיעתו. הוא התחיל אפוא להתמקד בטיפול בצמחים בתוך הבית. אדן החלון הפך להיות מרכז לטיפול וכך התאפשר לו לשמור על רווחתו הנפשית. בציטוט מדבריו של הסיודוס, משורר יווני בן המאה השמינית לפנה"ס, מחדדים בלטס וסמית Half can את האסטרטגיה של הזדקנות מוצלחת: "המחצית עשויה לכלול יותר מן השלם" ) .( be more than a whole יהושע בן ה-59 ממשיך לטפל בערוגות הפרחים בחצר ביתו ובאדניות במרפסת. כשהיה צעיר יותר הוא עסק במיזמים רחבי-היקף ונהג לנסוע ברחבי הארץ והעולם לצורך הדרכה. כיום, כשהוא מוגבל וזקן, הוא עדיין שואב סיפוק רב מכל פרח הפורח בערוגותיו הקטנות. הוא שמח כשהוא מתעורר בבוקר ומגלה שהוא עדיין חי. הוא אוהב את החיים. ליהושע משאבים גבוהים במיוחד בתחום הקוגניטיבי, החברתי, הכלכלי והפסיכולוגי. משאבים גבוהים אלה שימשו אותו עד גיל 29, וכיום, בגיל 59, הם הולכים ומידלדלים. הוא מרגיש את הירידה ביכולתו הקוגניטיבית; הוא שוכח, הוא מבולבל, אינו מצליח להתרכז, ואפילו המחשב כבר אינו משמש מקור להתחברות אל העולם ולתחושת שליטה. חרדתו היום רבה יותר, הוא מוטרד מאוד מאבדן השליטה,ומוצף מחשבות אובססיביות שליליות שקשה