האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

248 האתגר שבהזדקנות "החיים שלי מלאים. אני אוהב את החיים ונהנה מהם על אף הקשיים. אני שמח על כל יום שאני מתעורר. לאחרונה אני מאוד רגשני ולא יכול להשתלט על הבכי. בשנה האחרונה אנחנו חיים נפרדים, כשאני בסלון היא בחדר שינה. אני ממשיך לאהוב אותה". כך, ובתוספת פרטים רבים אחרים )שמפאת החיסיון השמטתי אותם(, הציג בפניי יהושע במונולוג ארוך את הבעיות שעמן הוא מתמודד. במהלך היכרותי את יהושע גיליתי עוד ועוד נדבכים באישיותו המרתקת והמורכבת. הוא מטפל בכל יום בצמחים ובפרחים שבחצר הבית המשותף שבו הוא גר, ועיסוק זה כרוך באחריות ובעיקר בעתיד. כל פריחה של פרח עונתי מרגשת אותו. אשתו קונה לו במשתלה את השתילים והוא בעצמו, בכוחותיו המוגבלים, שותל, משקה, מנכש עשבים, עודר ומדשן. יהושע אף כותב ומקבל מכתבים בדואר האלקטרוני מבני משפחה ומידידים. יש לו נין שאליו הוא קשור מאוד. הקשר ביניהם הוא דרך "מדיום" הוא אומר, אמו של הילד שהיא נכדתו. "אנחנו כותבים אחד לשני מהיום שהוא נולד. מחשבות ודעות של תינוק. אני חי את זה כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. זו אילוזיה, אבל אילוזיה נהדרת. לכבוד יום ההולדת שלו הגיע הנין מחו"ל. "הרגשתי שטף של הורמונים כשראיתי אותו. זה עשה אותי מאושר. החזקתי אותו על הברכיים. נתתי לו שרשרת ושיחקנו במשחק כוח. מבחן כוח בין נין לסבא. מי מושך אליו יותר. הוא ניצח בקלות. יש לו כוח. וזה נותן לי כוח. מפגן של חוסר כוח שלי נותן לי כוח. זה משונה לא?", שאל אותי. הסברתי לו על מושג הנתינה היצירתית של אריקסון ועל הסיפוק וההנאה ששואבים מההישגים ומהכוח של הדור הצעיר. מעניין לבחון את שני החלקים המנוגדים שביהושע: מצד אחד חכמה, חריפות, הבנה רגשית, יכולת ניתוח נפלאה, קבלה והכלה של אשתו הצעירה הנירוטית, ומצד אחר מבצבץ ועולה כל הזמן הילד המקופח, הקנאי, העסוק בהשוואות בינו לבין הבן הצעיר, הבוחן בקפדנות כל תנועה של הבחור מלא החיים והחן. יהושע רגיש במיוחד לגילויי החיבה של נורה אשתו כלפי הבן. רגישות יתר זו קשורה גם לטראומה שבנישואיו הראשונים. הוא שב ומזכיר את הנאמנות המוחלטת שהייתה לאשתו המנוחה כלפי בנם המוגבל ואת תחושת הבגידה שחווה בשל כך. הקנאה אינה מאפשרת ראייה מפוכחת ו"חכמה", המתבטאת בתחומי חייו אחרים. בנושא זה הוא "אטום", ההיגיון אינו פועל והוא מונע על ידי רגשות חזקים מאוד של צדק שאין לו מקום. נורה, אשתו של יהושע, היא אישה נאה. כשראיתיה לראשונה הייתה הופעתה מרושלת. עיניה היו עצובות ומושפלות רוב הזמן ופניה רציניות. שערה השחור שזור שער שיבה. קולה שקט, עצוב, ובדיבורה ניכר מבטא רוסי כבד. "אנחנו חיים ביחד יותר משמונה שנים. הוא כבש