האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

246 האתגר שבהזדקנות על אהבתו וכמיהתו לוורה חזר יצחק ודיבר שוב ושוב בשיחות. הוא תיאר כאב לב, סיפר על משאלתו לראותה ועל געגועיו העזים. "רק המוזיקה מרגיעה את הכאב", אמר, וציין איך הוא חוזר ומאזין היום ליצירות שלא האזין להן שנים , וקורא שוב את כל השירים שכתב. יצחק, מעט כמו רחל, סיפר את סיפור חייו ואת ההיסטוריה של משפחתו, אך בניגוד לרחל הוא חלף עליהם בסיפוק ובגאווה ולא התעכב ולא חזר ודש בהם כמוה. בזיקנה המאוחרת חי יצחק לבדו בבית האבות. יש לו כמה ידידות ואהבה אחת צעירה מרחוק. הוא ממשיך לכתוב לה מכתבים ומדי פעם בפעם אף זוכה לתשובה. הצורך שלו באהבה ובהכרה נותר גדול ובלתי מסופק. במהלך השנים שחלפו מאז פגישתנו הראשונה הפניתי ליצחק סטודנטיות שחיפשו מרואיין זקן מעניין כחלק מעבודת הגמר שלהן בקורס על הפסיכולוגיה של הזיקנה. כל מי שנפגשה אתו נשבתה בקסמיו. יצחק הצליח לעורר בהן עניין  ועם שתיים מהן הוא אף התכתב במשך זמן רב. תיארתי בקצרה את עולמו הסוער והמיוסר של יצחק. מי היה מאמין שאדם בן 09 המתגורר בבית אבות יהיה בעל עולם פנימי סוער ותוסס שכזה? יצחק שבר את כל הסטראוטיפים הנוגעים לזיקנה המאוחרת: הוא שרד בגיל 09 כשמרבית הגברים בני גילו אינם עוד בין החיים, מתפקד באופן עצמאי לחלוטין למרות מגבלה קלה בהליכה, מלא אנרגיות, שמחת חיים ומוטיבציה לעשות ולהתנסות, מלא רגשות, ועוד מסוגל להתאהבות. בשונה מרחל, שהתייסרה על אבדן הזהות ועל העצמי הפגוע, המשיך יצחק להרגיש טוב, והוא חווה תחושה של המשכיות ואפילו התחדשות שהתאפשרה לאחר מות אשתו. ייתכן שבניגוד לרחל, שהקשר שלה עם בעלה היה קרוב ומספק ולכן אבדנו ואבדן הבית היו טראומטיים כל כך בעבורה, אבדן אשתו של יצחק רק הקל עליו ושחרר אותו ממערכת היחסים הבעייתית ומתחושה מתמדת של פגיעה בכבודו. ייתכן שהפרידה מהבית לא הייתה משמעותית כל כך בעבורו בהיותו גבר, שהרי הבית היה כל השנים מבצרה של אשתו והוא ממילא הרגיש טוב יותר מחוץ לו. אך עם זאת נראה שמשהו "בקלות הבלתי נסבלת" שבה הצליח יצחק להתמודד כל חייו עם תסכולים, עם אכזבות, עם פגיעה בעצמי ובעיקר עם חסכים רגשיים ומיניים, ממשיך לשרת אותו גם בהתמודדות עם הזיקנה המאוחרת ועם הכניסה לבית האבות. מעורבות רגשית שטחית מעט באחרים והתמקדות מוגברת ונרקיסיסטית בעצמי הן "אמצעי לחימה" מועילים ב"שדה הקרב" של הזיקנה המאוחרת.