האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

245 פרק 9 - הטיפול בזיקנה המופלגת: זקן זקן, מה יש לו בחייו? הזדהות השלכתית. מצאתי את עצמי מוצפת רגשות, ולעתים אף מותשת או רעבה. יצחק מצדו התקשה פעמים רבות לצאת מהחדר: "זה עושה לי נורא טוב השיחות האלה, הן כמו מדיטציה טרנסצנדנטלית, זה משחרר, ואת נורא נחמדה". יצחק הרבה לדבר על מין. המין העסיקו במשך כל חייו והוסיף להטרידו ולעוררו באותה מידה גם בזיקנתו הרבה תסכול וכעסים הצטברו בקרבו של יצחק במהלך 05 שנות נישואים, תסכול על רקע מיני ועל רקע רגשי כאחד. למרות היחסים הגרועים הוא לא עזב את אשתו וגם לא בגד בה. "הייתי מתאהב בתלמידות שלי, אבל בוגד רק בפנטזיות", העיר בחצי חיוך. כל אימת שנגע יצחק בנושא כואב, היה מסיים את הפגישה בכמה דברים טובים שקרו לו. בעיקר התגאה בהישגיו בתחום המוזיקה, באירועים ובאנשים חשובים שניגן לפניהם או לימד את ילדיהם, בלחנים שחיבר. את תיאוריו אלה היה מתבל באנקדוטות מתקופות שונות בחייו. הקשר הבעייתי והמורכב עם אשתו שב ועלה במפגשים השונים: "היא הייתה אישה מאוד חכמה, היא החזיקה אותי בבית כל כך נמוך. תמיד הייתה לה ביקורת, אפילו במוזיקה שאני ידעתי הרבה יותר טוב ממנה. היא אמרה לי שאני בטלן, שאין לי מספיק אמביציות. על ידה הרגשתי כמו ילד קטן. היא לא הבינה שאני איש רוח ולא איש מעשה. היא הייתה עם שתי הרגליים על הקרקע ואני ריחפתי בעננים". בחוש ההומור האופייני לו ובחיוך שובב תיאר יצחק בפניי את הדרכים שפיתח כדי לעמוד במתקפות של אשתו: "פיתחתי יכולת לאטום את עצמי לחלוטין. היא הייתה מדברת ומדברת, ללא הפסקה ואני הייתי מדמיין כל מיני דברים משעשעים". "מה למשל?", שאלתי בסקרנות. "למשל, הייתי מדמיין שיש לי מטרייה מעל הראש ושהמילים שלה הן כמו גשם שיורד אבל לא פוגע בי כי יש לי מטרייה. הייתי מדמיין את עצמי מנגן מול קהל גדול באולם קונצרטים בווינה וכולם מוחאים כפיים בהתרגשות. כך לא הייתי שומע את הגידופים שלה אלא רק את מחיאות הכפיים. זה היה לפעמים מוציא אותה מדעתה, אבל לי זה היה פתרון מצוין".