האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

243 פרק 9 - הטיפול בזיקנה המופלגת: זקן זקן, מה יש לו בחייו? "ספר לי עליה ועל האהבה שלך", ביקשתי, והוא ענה מיד: "שמה ורה, היא עולה חדשה מברית המועצות. פגשתי אותה בפעם הראשונה בארוחת ליל שישי אצל הבת שלי. אחרי הארוחה, כנהוג במשפחתנו, מתחילים לנגן, וורה הוציאה את הכינור והתחילה לנגן ואני הבטתי בה מהופנט, מוקסם מהנגינה ומיופייה. יש לה עיניים שחורות בורקות ופה אדום, והיא כל כך נשית". התבוננתי בו מוקסמת. הוא נשמע כבחור צעיר מאוהב. התקשיתי להאמין שלפניי אדם בן 09. מאותו רגע שהחלה לנגן הרגיש יצחק שהוא מאוהב, וכמורה לכינור לשעבר הציע לה מיד שיעורים חינם. מאז, כבר כמעט שישה חודשים, הוא נותן לה כל ערב לפני הארוחה שיעור בכינור. "מהרגע שראיתי אותה הרגשתי כימיה, כמו מכת חשמל הרגשתי כשהתחילה לנגן". מאז הוא חושב עליה כל הזמן וסופר את השעות מסוף שבוע אחד למשנהו. הוא גם כותב לה מכתבים ושירים. יש לה חבר, והיא מספרת לו עליו והוא גם פגש אותו כמה פעמים, אבל היא שמחה על מכתביו וגם משיבה לו מדי פעם בפעם. יצחק המשיך וסיפר איך בעקבות האהבה הזו נתקף מחדש פרץ של יצירתיות, הבא לידי ביטוי בכתיבת שירים ומכתבים, בנגינה בחליל )כי כינור כבר אין לו(, בהאזנה לתקליטים ששנים לא האזין להם, בהנאה וסיפוק מהתבוננות סתם בגינה הפורחת בבית ממול, מתמונה יפה, מאישה נאה, הרגשה של התרגשות והתחדשות שלא חווה זה זמן רב. "יש גם התרגשות מינית, אבל אני רק בן אדם. אני לא מנצל את זה לרעה, אבל לך אני אומר שזה ישנו. אז מה את אומרת, ד"ר ליאורה?", שאל אותי, ספק ברצינות ספק בחיוך. "אני חושבת שאם זה עושה לך טוב ומכניס טעם נפלא לחייך, זה נהדר ומזלך שהתברכת ביכולת המופלאה הזו להתאהב ולהתרגש למרות כובד השנים" )והצבעתי בחיוך על סל הקניות הכבד המונח על הרצפה(. "בתי חושבת שאני אשמאי זקן, היא לא מבינה איך אני מרשה לעצמי לספר שאני מאוהב. היא לא מאמינה שזה אמיתי". שאלתי את יצחק על האהבות הגדולות שהיו לו בחייו. יצחק נזכר שוורה דומה מאוד לאהבתו הראשונה, בת השכנים. הוא היה נער צעיר והיא עלמה בוגרת,