האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

241 פרק 9 - הטיפול בזיקנה המופלגת: זקן זקן, מה יש לו בחייו? לשניהם משפחה משותפת, נכדים ונינים משותפים. אך בעוד שרחל הרבתה לדבר עליהם ולהיאחז בהם כבמקור לסיפוקים נרקיסיסטיים ולחיזוק זהותה המתפוררת, יצחק מיעט להזכירם והתמקד יותר בעצמו, בפנטזיות שלו ובאהבותיו הישנות והחדשות. אך שניהם, הן רחל והן יצחק, הם דמויות המייצגות יותר מכול את דור הנפילים בזיקנה המופלגת, שני עמודי תווך שונים מאוד זה מזה אך גם דומים מאוד בחכמת החיים, באישיותם המרתקת ובניסיון חייהם העשיר וארוך השנים.    באחד מימי הקיץ הלוהטים ניגש אליי יצחק, שהיה דייר חדש בבית האבות ברמת אביב, וביקש פגישת ייעוץ. שמחתי על ההזדמנות שנפלה בחלקי להכיר את יצחק מקרוב. הכרתי אותו כחותנה של רחל ושמעתי עליו רבות ממנה. במעקב מרחוק נראה שיצחק, שנכנס לבית האבות כמה חודשים קודם לכן, הסתגל היטב למסגרת החדשה. הוא קנה לעצמו בקלות ובמהירות חברים ומעריצים בזכות כישרונו המוזיקלי המבורך ובהיותו אדם חייכני, מסביר פנים ומתקשר בקלות. רבים מוותיקי תל-אביב דיירי הבית הכירו את יצחק, דמות תל-אביבית ססגונית שלא החמיצה אף אירוע תרבותי חשוב אחד בעיר הגדולה. יצחק נולד בירושלים בשנת 4091. הוריו, ילידי אוקראינה, היו לדבריו "זוג יונים". הם חיו בהרמוניה ו"לכן אני אוהב הרמוניה מוזיקלית". יצחק תיאר את עצמו כילד יפה וגבוה, אהוב על הבנות ועל המורים. הוא היה תלמיד טוב וניגן יפה מאוד בכינור. גם בגיל 09 הוא גבר מרשים למראה: גבה ער אדמוני רך עורו הבהיר המכוסה כתמי זיקנה רבים מסגיר ֵ קומה ובעל שׂ את גילו. באותו בוקר התייצב יצחק במשרדי כפי שקבענו. הוא נכנס לחדר כשמקלו מונף אל הכתף ובקצהו סל. על ראשו, כתמיד, חבש כובע מצחייה משובץ. לרגע אפשר היה לחשוב שהוא דייג או צייד החוזר עם שלל יומו. הוא התיישב על הכורסה שמולי והצביע על הסל: "זה די כבד, ככה אני סוחב דברים מהסופרמרקט", אמר בחיוך, ולפני שפתח במונולוג שאל אם אפשר לקבל כוס תה ואולי גם עוגיות: