האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

23 פרק 1 - הזיקנה ואני אמו של אלי התגלתה כאישה מרשימה ביותר, בריאה בגופה ובנפשה. למרות גילה המופלג היא הגיעה לפגישה בשעת ערב מאוחרת, והייתה ערנית, חייכנית ומלאת מרץ. הקושי להחליט לגבי שינוי תנאי מגוריה נראה טבעי ומובן מאליו, בהתחשב בגילה. אף שחייה בעבר רצופים התמודדויות ומצבים קשים, היא הצליחה להשכיחם והיא מתמודדת היטב עם זקנתה, בהומור, בעשייה, בתרומה לקהילה ובנתינה לאחרים ולמשפחתה. "אני לא מוצאת טעם בלחטט ולבכות על מה שהיה. היו לי חיים קשים, אך אלה עברו... הילדים שלי מחבקים אותי חיבוק דוב. כולם רוצים לעזור ולתת עצות" אמרה לי רות בשיחה. למרות הדאגה של בנה ורצונו לאפשר לה לפרוק מעט מהמשא שנשאה כל השנים, ואף שהייתי שמחה להכירה היכרות קרובה, נראה שלה לא היה צורך בכך. רוב פניותיהם של הילדים הן אכן מתוך דאגה המתעוררת עקב ירידה בתפקוד של ההורים. במקרה של רות היה זה אכן "חיבוק דוב", והיא העדיפה להסתדר בלעדיו. עם זאת, במרבית המקרים הדאגה נכונה ותואמת את המציאות, אם כי לא תמיד את המציאות הסובייקטיבית של ההורה. הירידה בתפקוד הקוגניטיבי של ההורה היא המדאיגה יותר מכול. הילדים מציינים שיש ירידה ניכרת של הזיכרון לטווח קצר, שההורה נראה מבולבל, חסר אונים, שמצב רוחו ירוד או שהוא מפתח חשדנות ואף פרנויה. הקושי נובע על פי רוב מהתכחשות ההורה הזקן למצבו ומהתנגדותו לפנות לעזרה, בעיקר כשמדובר בעזרה נפשית. לעתים הילדים מצליחים לשכנע את ההורה לבוא לפגישה, אך ההורה מסרב להמשיך בקשר הטיפולי לאחר המפגש הראשון. על פי ניסיוני, רוב ההורים שהילדים "גוררים" אותם לפגישה עם פסיכולוג, אכן סובלים מירידה בתפקוד הקוגניטיבי, המתבטאת בפגישתנו בחזרות תכופות על דבריהם, בשכחה של תאריכים חשובים ועוד. אף שאני משקפת להם בעדינות את הקשיים בזיכרון ומציגה אותם כתהליך נורמטיבי שהיום ניתן לטפל בו בתרופות או בשימוש בעזרים שונים המסייעים בהתמודדות עם קשיים בזיכרון, הורים הבאים בעיקר בגלל לחץ של הילדים מתאמצים מאוד להסוות את הירידה בתפקוד ומתעקשים להציג את עצמם כבריאים וכעצמאים שאינם זקוקים לעזרה. בשלב זה, למרות הקשיים, יש לדעתי לכבד את מנגנוני ההגנה של ההורים ואת הכוח שהם אוזרים כדי להמשיך ולהתמודד עם החיים באופן עצמאי; לכן יש לעודד את הילדים להתגבר על התסכול ועל החרדה לנוכח הירידה בתפקוד של ההורה. עם זאת אני ממליצה להמשיך ולעקוב היטב אחר ההורה, וזאת עד לשלב שבו לא יהיה מנוס מהתערבות נוספת,