האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

224 האתגר שבהזדקנות ( טוען שהזיכרון יוצר קשר בין העבר לעתיד ומאפשר לניצול השואה Wiezel , 1990 ויזל ) לחזור ולהאמין מחדש בהומניות ובצדק האנושי. מדבר על מנגנון זה במונחים של רקונסטרוקציה של הזיכרון, (Lifton, 1977; 1979) ליפטון הכוללת מאמץ ליצור מחדש שלושה אלמנטים עיקריים של התפקוד הנפשי: הראשון - תחושת קשר, כלומר היכולת ליצור יחסים אורגניים בין העבר להווה; האלמנט השני הוא תחושת אינטגרציה סימבולית המהווה את הלכידות ואת המשמעות בחיי האדם, כולל חוויות טראומטיות. האלמנט השלישי הוא תחושת התנועתיות, דהיינו היכולת להתפתח ולהשתנות אחרי הטראומה. לנשיאת העדות ייתכנו כמה תפקידים אפשריים נוספים. היא עשויה להוות את ניסיונו של האדם להשלים עם ההיסטוריה, שכן לא ניתן לבנות חיים טובים המבוססים על תחושה נצחית של היותך קרבן. יש בה גם כדי להזהיר את האחרים, דבר המאפשר גם למצוא משמעות נסבלת כלשהי למה שקרה.    הכרתי את חנה, ניצולת שואה ערירית בת 49, במסגרת עבודתי בבית האבות של "משען" ברמת אביב. חנה עסקה כל חייה בנתינה ובעזרה ולא הייתה מן הנזקקים, וזאת למרות הטראומות שחוותה והקשיים הרגשיים הרבים שללא ספק נלוו לכך. ההיכרות בינינו החלה כשחיפשתי מרואיינים בעבור סטודנטים בקורס "פסיכולוגיה של הזיקנה", שחייב התנסות בריאיון אישי של אדם זקן. תיאור חייה של חנה ממחיש כיצד העיסוק במתן עדות ובסקירת השואה משמש אמצעי להבנות מחדש את רצף החיים שנקטע. בסיפור חייה היא גם ממחישה כיצד ניתן לשמור על המשכיות ועל לכידות של העצמי בתקופת הבגרות המאוחרת ובזיקנה, למרות השבר שנוצר בעקבות השואה, במצב של .( Lomeranz א-אינטגרציה לפי לומרנץ )0991 , חנה התגוררה במשך 52 שנה בחדר קטן בבית האבות. את רוב זמנה בילתה בחדרה בקריאה ובכתיבה. אף שכמעט לא יצאה מבית האבות, הייתה חנה מעודכנת היטב בכל הנעשה בארץ ובעולם ומעורבת בכל האירועים הפוליטיים והחברתיים. כל אלה היו מקור בלתי נדלה לרעיונות שביטאה בכתיבת פרוזה, שירים ומכתבים. למרות כוחותיה המוגבלים ומצבה הגופני הירוד, התעקשה