האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

218 האתגר שבהזדקנות מנסה לשרוד, לעכל את משמעות האבדן. בשלב האבל הצעיר עדיין אין יכולת הפנמה של האבדן, ולכן ההורים חשים חוסר שליטה וחיפוש אחר דרך. במהלך השנים נראה שהאבל מתפתח והופך לאבל "בוגר" יותר. בשונה מהאבל האקוטי, אבל לאורך השנים נשזר בחיי ההורים והופך להיות חלק בלתי נפרד ממארג חייהם. בעוד שבשלב האבל הצעיר היכולת לשלוט בעולם התפקודי והרגשי מוגבלת, הרי שבתקופת "האבל הבוגר" הרגשות נותרו בעינם, אך התגובות הרגשיות מוכרות יותר, אינטנסיביות פחות, והן חלק ממכלול התגובות הידוע מראש. יש מעין קבלה של דפוס אבל כחלק מהחיים. כפי שעולה מתיאורי ההורים, יש קבלה של הכאב העמוק והצער על האבדן ללא ניסיון לברוח ממנו, וגם בלא פחד מעצם קיומו כפי שהיה בשלבים הראשונים. היכולת להכיל את רבה רבה יותר בין ההורים, פחות בריחה מהבית ויכולת מתפתחת לקבלת ִ האבל מאפשרת ק השונות של התגובות לאבדן. במהלך שנים אלה חלה במקביל גם התפתחות אישית בכל אחד מההורים, המוצאת את ביטוייה בהשקעה מנטלית ורגשית בחיים באמצעות עיסוקים ופעילויות שונים, הנותנים משמעות לחיים למרות האבדן. משמעות נוספת להמשך החיים מתאפשרת בהנצחה המתעצבת והמתמסדת. נוצרת שגרת חיים, שבה יש מקום לגיטימי לשמור על זיכרון הילד. השלב השלישי הוא האבל בתקופת הזיקנה, וכפי שהציע אב שכול שבנו נפל בפשיטה על האי גרין )בר-טור ומלקינסון, 0002(, בחרנו לכנותו "אבל מזדקן". המאפיין הבולט של האבל בזיקנה הוא המשכיות הכאב שאינו מתפוגג. האבל ממשיך להתקיים כציר מרכזי בחיי ההורים, בנפרד מתהליכי התפתחות ואירועים נורמטיביים אחרים )כמו נישואי ילדים, פרישה לגמלה, "סבוּת", שינויים במצב הבריאות ואלמנוּת(, אם כי הוא משפיע עליהם כל הזמן. המשימה החשובה לאורך החיים לאחר האבדן הייתה והנה שמירת הקשר עם הילד שאיננו. למעשה, מאז מותו, שזורים החיים עם המת בעולם הפנימי לצד החיים בעולם החיצוני בלעדיו. אבדנים והתגברות התלות בזיקנה מחזקים את תחושת ההחמצה ההולכת וגדלה והמכוונת לעתיד. תחושה זו מתגברת עם הצורך של ההורים הזקנים למצוא בילדיהם עוגן, או כניסוחו (. ההורים מייחסים לעתיד מוחמץ זה נופך חיובי, Bowlby , 1980), secure base של בולבי מעין אידאליזציה המתקשרת לאידאליזציה של הבן המת. נראה אפוא שכשם שהמת לעולם נותר צעיר, גם ההורים נותרים צעירים בחלק מסוים בחייהם הפנימיים. בזיקנה, בעולם הפנימי, בניגוד לעולם החומרי והפיזי, נשמרת חיוניות וויטליות בקשר עם הילד המת. שלא (, נראה שאין באבל ההורי דה-קטקסיס מהילד המת. נהפוך Freud כפי שהציע פרויד )7191 , הוא, אפשר לראות שבעקבות הניתוק הפיזי מהילד נפתח תהליך רגשי של המשכיות הקשר,