האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

214 האתגר שבהזדקנות מערכת הקשרים בין הורים לילדים לאורך החיים היא דינמית ומשתנה מטבעה. היא כוללת מגוון רחב של התנסויות, ובהן סיפוק והנאה אך גם מצבי לחץ ורגשות שליליים של כעס, של תסכול ושל אכזבה. במערכת יחסים בוגרת שבין הורים מבוגרים לבין ילדים בוגרים פוחת המרכיב האינסטרומנטלי ובולט יותר המרכיב הרגשי והשיתופי העשוי לבוא לידי ביטוי בהדדיות ובחברוּת בין הורים לילדים. לכן אבדן של ילד בוגר הוא אבדן של מערכת יחסים שהייתה, המלווה בתחושת האבדן של מערכת יחסים פוטנציאלית שהייתה יכולה להיות. מחקר על ההתקשרות מצביע על מקומם המרכזי של הייצוגים הפנימיים של הילדים בעולמם של ההורים, וזאת גם לאחר שהילדים עוזבים את הבית. הקשר הפיזי עשוי להתנתק אך הקשר הרגשי נמשך. במקרה של מות ילד, נשמרים ייצוגי הילד ולעתים אף נעשים אינטנסיביים יותר. לא זו בלבד שילדים הם דמויות מרכזיות במחשבות ההורים, הם אף ממשיכים לשמור על מקומם כ"מאזינים" פעילים של ההורים והם מעורבים בעיצוב זהותם. משום כך מותו של Riches & Dawson ילד מהווה איום חמור על תחושת העצמי של ההורים ושל האחים ), .(2000 מחקרים שבדקו אבל של הורים על ילדיהם מצאו שהאבל נמשך שנים ארוכות והזמן אינו מביא מרפא ואינו מסייע בגמילה מהגעגוע ומהכאב על האבדן. ממצאים אלה הראו שאחת היא אם הילד שנפטר היה תינוק, מבוגר או אפילו תינוק שנפטר בלידה. הקשר הרגשי של ההורה למת נמשך. המודלים המוצעים כיום להבנת תהליך האבל, בעיקר אבל של הורים, מצביעים על המשכיות ( ומדגישים שפתרון מוצלח של האבל אינו ויתור והתנתקות, אלא continuing bond הקשר ) משא ומתן המתחדש כל הזמן לגבי משמעות האבדן, תפקידו ומקומו. תהליך עיבוד האבל הוא דינמי, אמוציונלי וקוגניטיבי; הוא משתנה, משפיע ומושפע מאירועי החיים, מהזמן Klass , Silverman & Nickman, 1996; Stroebe & Schutt ומהנסיבות החברתיות ) , .(2001 מודלים אלה מעמידים במרכז את ההתמודדות היום-יומית הקיומית המלווה את הכאב על האבדן והמתבטאת בהתארגנות מחודשת של החיים ללא המת, ואת הצורך בשינוי ובקבלת תפקידים חדשים.