האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

212 האתגר שבהזדקנות בלא להיבהל מהביטויים הרגשיים או מהביטויים הסומטיים הנלווים ולא לנסות לבלום את המתאבל או להסיט אותו מכאבו. בשלב הבא, כשחלה רגיעה בעצמה הרגשית המלווה את האבל, יש לעזור למתאבל להתארגן מחדש בחיי היום-יום ולחזור בהדרגה לשגרה. כאן העזרה עשויה להיות אקטיבית, למשל הכוונה, עזרה מעשית בטיפול בנושאים שונים כמו ארגון הבית, פינוי חפצים, ניהול משק הבית כשמדובר באלמן או ניהול חשבונות וכספים וכד' כשמדובר באלמנה. בשלב זה מתחיל גם תהליך הלמידה של האלמנה או של האלמן המבוגרים. הסיוע הניתן בתקופה זו מבני המשפחה או מהמטפל הוא חיוני. חשוב במיוחד לחזק את האדם השרוי עדיין בעיצומו של תהליך האבל ולהעניק לו תמיכה רגשית ככל שניתן. התמיכה והחיזוק מסייעים גם בשינויים הצפויים המזרזים את תהליך הפרידה מהנפטר, למשל לתת לגיטימציה לחזור ולשחק ברידג' או לצאת לבילוי בלי להרגיש אשמה )מובן שיש להתחשב ברקע הדתי והתרבותי של המתאבל ובמנהגי האבלות הקיימים במשפחה(. בהמשך, ובמהלך כל תקופת האבל שאיננה מעוגנת בלוח זמנים קבוע והמשתנה מאדם לאדם, הטיפול עשוי להעניק למתאבל מקום "בטוח", שבו יוכל לשתף את המטפל בעולמו הרגשי ולעבד את הקשר הנמשך עם הנפטר. לא פעם עולים גם קשרים נוספים עם דמויות משמעותיות שאיבד האדם במהלך חייו. לדעת מלקינסון וויצטום )3002(, כדאי לבנות התערבות טיפולית הכוללת שלושה מרכיבים עיקריים: 1. התערבות במרכיב הסימפטומטי באמצעות טיפול מתאים בתרופות אם קיימת חרדה או אם מזהים דיכאון. 2. עיבוד האבל באמצעות טיפול פסיכותרפויטי, כגון טיפול קוגניטיבי )מלקינסון, 3991(, התערבות בעזרת כתיבת מכתבים וטקסי פרידה )ויצטום ורומן, 3991( או גישה טיפולית .( Rubin דינמית )0002 , 3. גישה מערכתית משפחתית, הכוללת הדרכה, מידע וחיזוק מערכות התמיכה והיחסים במשפחה, כדי למנוע שחיקה.