האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

208 האתגר שבהזדקנות באדם או איך שלא נגדיר את זה. שני החצאים של מוחו וחדרי לבו המיובש ]...[ האבל יכול בהחלט לנוון כשאתה נושא אותו לבד. אבל יש אבל שדווקא דוחף, כאיזו מחויבות לעבר, לחיות מחדש את הנימים הרגשיים האלה". )יצחק בן-אהרן, בשיחה עם יעל גבירץ, המובאת בספרה "ילד לא רצוי: יצחק בן-אהרן, ביוגרפיה אינטימית", תל-אביב 4002, עמ' 72(. אלמנים גם אינם נשארים נאמנים לבית ולחפצים משותפים - נאמנות האופיינית לנשים - והיה אשר היה טיבם של היחסים עם נשותיהם.       מיכאל בן ה-28 הוא אלמן "טרי". אשתו נפטרה רק לפני שלושה חודשים, לאחר מחלה ממושכת. במשך כשלוש שנים שקדמו לפטירתה טיפל בה מיכאל במסירות גדולה. הקשר ביניהם היה סימביוטי. הוא שהה כל הזמן בבית או בבית חולים, ושקע רובו ככולו בטיפול בה. שניהם סירבו להכניס מטפלת הביתה ועד לשלבים הסופיים של מחלתה היה מיכאל המטפל הבלעדי ברעייתו. למיכאל בן יחיד החי עם משפחתו בארצות הברית. בהיעדר משפחה תומכת, היו מיכאל ואשתו לבד מרבית הזמן, ומדי פעם בפעם הם ניהלו שיחה טלפונית עם בנם ועם נכדיהם. חברים משכבר הימים הזדקנו והקשר אתם היה טלפוני בלבד. פטירתה של מלכה אשתו שמה קץ ל- 55 שנים שבהם כמעט לא נפרדו. בשבוע הראשון נראה היה שמיכאל לא יחזיק מעמד. הוא היה מדוכא ומכונס בעצמו, סירב לאכול והתקשה להירדם בלילות. עם זאת, השהות במחיצת בנו ונכדו שהגיעו לארץ לשבעת ימי האבל הייתה מקור לנחמה ולעידוד. בתום השבעה חזרו הבן והנכד לארצות הברית, ומיכאל נותר לבדו לאחר שהבטיח שבתום שלושים ימי האבל יצטרף למשפחתו בארצות הברית. במשך השבוע שלאחר השבעה החל מיכאל לפנות את חפציה של מלכה. אף שלא היה כל הכרח לפנות את החפצים, החליט מיכאל למסור לנזקקים את בגדיה ואת חפציה של מלכה. שבועיים לאחר מותה נותרו בבית רק מעט