האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

206 האתגר שבהזדקנות "עד היום אני מדברת אתו בקול רם לא רק בלב. אחרי החתונה של הנכד חזרתי מלאת התרגשות. בכיתי בחתונה מעצב על שבעלי לא זכה להשתתף בשמחה, ומשמחה על הזוג הצעיר והמאושר. כשבאתי הביתה פשוט דיברתי אתו בקול רם כמה דקות. התמונה שלו בחדר השינה ואני הרבה פעמים פשוט מספרת לו דברים. אני כל כך הרבה שעות לבד. אף אחד לא מתקשר. מוכרחים לדבר עם מישהו", דברי רחל בת ה-39, אלמנה זה שמונה שנים. המשכיות הקשר עם הנפטר בעולם האישי והפנימי ובאופן אינטימי, כפי שמתארת רחל, היא מרכיב חשוב בתהליך ההסתגלות לאבדן. תהליך זה תואם את המודלים החדשים Klass, Silverman & Nickman, המצביעים על המשכיות הקשר ולא על פרידה והתנתקות ) (. נוסף לאבדן בן הזוג ולקטיעת הקשר המיוחד וארוך-השנים, האלמנוּת כרוכה 1996 למעשה במכלול שלם של אבדנים: המסגרת המשפחתית, ההרגלים, סדר היום, עולם התוכן והתפקידים שנלוו לזוגיות. לא פעם יש אבדן של קשר עם חברים ואפילו איום מסוים על חברים נשואים. כל אלה פוגעים בסטטוס החברתי של האלמנה, שאיבדה גם בן זוג שהיה בן לווייתה למפגשים חברתיים ותרבותיים, לחופשות, לטיולים וכד'. יש לזכור שחלק ניכר מדור האלמנות המבוגרות של היום אינו עצמאי וחופשי מבחינת יכולת התנועה ורובן אינן רגילות לצאת לבד, בהשוואה לדור הצעירות של היום. וכך אמרה לי בעניין זה אחת מן המטופלות: "להיות אלמנה זה לא כמו אישה נשואה. הסטטוס שלך משתנה. את צריכה לבקש מחברים שיסיעו אותך, שיזכרו להזמין אותך. נראה לי שהחברות שלי פוחדות ממני. הן מרגישות לא בנוח ושוב איננו נפגשים בערבים עם הבעלים שלהן אלא רק במשך היום". למרות הקשיים, נמשך ואף מתחזק הקשר הבלתי פורמלי והאינטימי עם בני משפחה ועם Lopata חברים קרובים והם מספקים לאלמנה תמיכה בתקופת ההסתגלות לאלמנוּת ), .( 1996 החודשים הראשונים בתקופת האלמנוּת קשים הן לאלמנים והן לאלמנות. כבשלב הראשוני והאקוטי של תהליך האבל, גובר הסיכון לפתח תסמינים של דיכאון או מחלה פיזית כלשהי. מחקרים מצביעים על כך שגברים חווים אלמנוּת בדרך שונה מנשים, אך נראה כי האלמנוּת קשה יותר לגבר מלאישה. ( טוענת שנשים שיחסיהן עם הבעל היו תלותיים, שעיקר עיסוקן היה Lopata, 1973 לופטה ) הטיפול בבעל ולא היו להן תחומי עניין וקשרים מחוץ לקשר עם בן הזוג, ייתקלו בקשיים