האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

19 פרק 1 - הזיקנה ואני מה לכם ולזיקנה? האתגר הטיפולי הכפול כל מפגש טיפולי בין מטפל צעיר לבין האדם הזקן הוא אתגר כפול: אתגר לאדם המבוגר המתמודד עם קשיי ההזדקנות והזקוק לתמיכה או לטיפול נפשי כלשהו שאינו ברור לחלוטין או מוגדר כמו טיפול רפואי, ואתגר למטפל הצעיר, הנעזר בכלים מקצועיים ומנסה לסייע לאדם רב-ניסיון וחכמת חיים ל"נווט" את נפשו בטלטלות החיים. האדם הזקן תוהה: מה יכול אדם צעיר לתרום לאדם בא בימים? אילו תובנות היה סיפק בידו לרכוש על החיים? באיזו מידה ניתן לסמוך עליו? וגם למטפל הצעיר תהיות משלו, באותן סוגיות. בראשית דרכי כפסיכולוגית "מומחית" לפסיכולוגיה של הזיקנה הוזמנתי להרצות בפני דיירי בית אבות בכפר שמריהו. נושא הרצאתי היה "הזדקנות מוצלחת". כדרכי בהרצאות בפני קהל המבוגר ממני, הצגתי את עצמי בראשית דבריי והתוודיתי על רצוני לשתפם בידע שהצטבר בשנים האחרונות על תחום הזיקנה. כמובן, ביקשתי לשמוע מניסיונם שלהם. לאחר כמה משפטים נשמעה לפתע מקצה האולם שאלה מפי זקן בכיסא גלגלים במבטא גרמני כבד: "גברתי המרצה, מותר לשאול בת כמה את?" לרגע נאלמתי דום. הקהל היה נבוך למראה אך משועשע. אכן, כאלה הם כמה מהזקנים: "שובבים" חסרי גבולות, ישירים, חודרניים. מנגנוני הבלימה וההגנה "מזדקנים" והעכבות מתמעטות. בלא היסוס אך בלחיים סמוקות ממבוכה השיבותי: "אני בת 54". הזקן החביב ענה כמעט בשאגה: "אוי, איזה צוציק!", והקהל ואני פרצנו בצחוק. בסוף ההרצאה ניגש אליי אותו זקן, לחץ את ידי ואמר: "סלחי לי, אבל את יודעת בן כמה אני? אני בן 29, ואת אפילו לא בת מחצית חיי!". משמעות המסר הייתה ברורה: מי את, צעירה שכמוך, שתספרי לנו זיקנה מהי; אנחנו נלמד אותך. מאז אני זוכרת שוב ושוב כי להם הניסיון, חכמת החיים והאמת, ולי - לעת עתה - ניסיון מועט, ובעיקר תאוריה ומחקרים. מה לכם ולזיקנה? תלמידים ומטפלים צעירים בשיעור הראשון בקורס העוסק בפסיכולוגיה של הזיקנה אני נוהגת לדון בשאלה "מה לי ולזיקנה?". התלמידים עשויים להיות סטודנטים צעירים באוניברסיטה או בוגרים בני דור הביניים, העוסקים בתחום או המעוניינים להשתלם בו. מלכתחילה אני הוגה חיבה והערכה לסטודנטים שבחרו להתמחות בתחום הזיקנה, אך גם רבה סקרנותי להבין מה הניע אותם לעסוק בתחום המנוגד לחיותם ולנעוריהם. אני מבקשת מכל משתתף בקורסים השונים )הרוב