האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

187 פרק 7 - הטיפול במשפחה המזדקנת בירושלים התגוררו בני הזוג עם חמותו, שהייתה לדבריו אישה קשה. דב חיפש עבודה, התגייס לצבא ושירת בחיל הים. הוא מאריך בדיבור על ימיו בחיל הים ומספר סיפור ארוך על כל מעלליו כחייל. אחרי הצבא עבד דב כפועל בים המלח; שוב עבד קשה עד שפרצה מלחמת השחרור ואז התגייס ונלחם בקסטל. בפגישה השנייה המשיך דב לבכות את חייו. שוב סיפר כיצד עזב את הקיבוץ בעל כורחו, וכיצד עקר מירושלים ועבר לגור ליד בנו, כי אשתו, אחרי שפרשה לגמלאות, התעקשה שהיא בודדה בירושלים ושהיא רוצה לגור ליד הבן. מאז לא מצא דב את מקומו. כיום הוא גר בצמוד לבנו, בדירה קטנה באחד היישובים במרכז הארץ. לדבריו הבן הוא "משאבת כסף", אינו עובד בעבודה מסודרת, כל הזמן סוחט כספים, אבא משלם כל הזמן חובות ואף משכן את הבית בלי ידיעתו של הבן. דב טוען שאין הוא יכול להכניס הביתה מטפלת כי בדירה הקטנה אין מקום להלינה. ניסיון חייו של דב רצוף חוסר אונים ותסכולים והמסר שלו "סגור": "אין מה לעשות!". הזדהיתי עם תחושת חוסר האונים שלו, והרגשתי שאינני יכולה לעזור לו בהרבה. אולי זה כוחו של דב וזאת המשמעות הקיומית בזיקנה - להרגיש עול עצום וקושי גדול, אך גם כוח רב, כי הרי הכול תלוי בו. אשתו תלויה בו תלות מוחלטת, ואף בנו תלוי בו, ואולי זה מקור לחוזק ולשמירה על הערכה עצמית. בדרך התמודדותו דב בוחר במסע "התאבדות" אטי. חייו אינם חיים. כשאני מדברת על הכוח ועל השליטה, דב מזדרז ומחזק אותי באומרו שהוא חשב על התאבדות לא מעט פעמים, לגמור עם הסיוט הזה ודי. אבל הוא לא יכול להפקיר את אשתו. בסיכום הגענו להסכמה שאני אשוחח עם בתו, שתסדיר שדב יקבל עזרה במשך כמה שעות ביום פעמים אחדות בשבוע, כדי שיוכל "לנשום". נפרדנו בתחושת מועקה וחוסר אונים הדדי, הן מצדו והן מצדי, כמי שמנסה לעזור אך אינה מצליחה בכך. המקרה של דב ממחיש עד כמה מורכבת מערכת היחסים הזוגית המאוחרת. היא תלויה במצבם הפיזי והנפשי של שני בני הזוג, בעברו האישי של כל אחד מהם ובדפוסי התמודדותו