האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

183 פרק 7 - הטיפול במשפחה המזדקנת "הבעיה שלי זה שעד לפני חודשיים הייתי בן אדם צעיר ועצמאי ומאז התאונה אני איש זקן ומוגבל. לקחו לי את רישיון הנהיגה וגזלו ממני את החופש שלי". הוא מתייחס אל התאונה כאל אירוע מקרי לחלוטין. לדבריו, הוא לא הספיק לעצור ומכוניתו התנגשה במכונית שלפניו. בתאונה נחבט בראשו, אך המכה לא הייתה חמורה. הבעיה לדבריו היא שהוא גרם נזק רב למכונית שלפניו והטראומה היא שלילת הרישיון. צבי ממשיך ומתאר את האבדן הגדול בעקבות שלילת הרישיון: "אנחנו גרים בבית שנמצא על גבעה. מאוד קשה לעלות אל הבית ברגל. אני קצת מוגבל בהליכה. היום בלי אוטו אני לא יכול לצאת מהבית. אני לא יכול לעשות סידורים וקניות. הכול הייתי עושה. מסיע את אשתי שהיא לא נוהגת. היום לכל דבר צריך להזמין מונית..." "אז מה קרה", מתפרצת חיה הבת לשיחה, "יש לך מספיק כסף למוניות. גם רכב עולה כסף אז ככה תשלם לנהג מונית". "את לא מבינה", מבטל צבי את דבריה בהינף יד. "אני לא יכול להזמין מונית לכל דבר קטן. זה טיפשי...". בהמשך השיחה מתברר שהחיים בבית קשים מאוד. המריבות בין צבי לבין דבורה רבות, היא מעירה הערות כל הזמן, ועכשיו, כשזיכרונה נחלש, היא חוזרת על הדברים שוב ושוב "כמו תקליט שבור". היא גם רבה עם העוזרת ומתעקשת לבשל אף שהיא כבר מתקשה בכך. היא גם מתעוררת בלילה ומעירה את צבי. ואז פונה אליי צבי כאל מי שכנראה מיטיבה להבין אותו מבתו, ומוסיף: "חיה לא מבינה שאני כל השנים לא הייתי בבית. שנים עבדתי בכל הארץ והייתי עסוק מאוד. גם אחרי שיצאתי לפנסיה עבדתי בהתנדבות וכמעט שלא הייתי בבית. בשנים האחרונות אני רגיל לפחות חצי יום להסתובב, לעשות סידורים. עכשיו אני כמו בבית סוהר, לא יכול לצאת לאף מקום ואשתי עוד כל הזמן מציקה לי...". בניגוד לחיה, יכולתי להבין עד כמה גדול השבר ומה המשמעות של אבדן העצמאות והאוטונומיה בעבור אדם בריא וצלול למרות גילו )09(. ביקשתי מחיה ואמה לצאת כדי להמשיך ולשוחח רק עם צבי. שאלתי אותו אם כיום מטרידים אותו דברים נוספים ואם הוא רוצה לדבר עליהם. צבי הביט לכיוון הדלת הסגורה, הנמיך את קולו, הטה את גופו מעט קדימה כדי להתקרב אליי, ואמר: