האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

181 פרק 7 - הטיפול במשפחה המזדקנת של בני נוער. את שנות ההתבגרות היא מתארת כתקופת סבל מתמשך. היא הרגישה זרה ולא הצליחה להשתלב בחברת הילדים. כשבאה לחופשה בבית אביה אחת לחודש, הרגשתה אף הורעה. אמה החורגת, שהייתה אישה יפת מראה וחזקה, התנהגה אליה באדישות מלווה בביקורת ובבוז על הופעתה המרושלת והלא-נשית. שנים חיה לוסי בתחושה שהיא מכוערת וטיפשה. הרגשה זו השתפרה רק לאחר שהכירה את בעלה עזרא, אף הוא ילד שואה שאיבד את כל משפחתו. בגיל 91 נצמדה לוסי לעזרא שהיה מבוגר ממנה בעשר שנים ויחד הקימו משפחה. במהלך הנישואים הם תמכו וחיזקו זה את זה. לפני עשר שנים נפטרה אמה החורגת ורק אז הרגישה לוסי שהיא יכולה לנשום לרווחה ולהיות מי שהיא, בלי להרגיש נחותה או פגומה. בשלב זה שבו יכלה סוף-סוף לנהל אורח חיים עצמאי ורגוע, החלה ההידרדרות במצבו של בעלה ולוסי פיתחה חרדות רבות ודאגות שהפכו במהלך הזמן לכאבי ראש. מצב רוחה היה ירוד ופעילויותיה הצטמצמו. הקושי הגדול היה להמשיך את חייה לצדו של בעלה, אך לבד: לחזור ולשחק ברידג', ללכת לחוג בוויצ"ו, ללכת לשיעור התעמלות ואף לצאת בערב מדי פעם בפעם להצגה או לסרט. "לא יודעת למה אני לא מצליחה לעשות דברים לבד. אני נתקפת במין שיתוק כזה, גם כשאני כבר מחליטה לצאת אני הרבה פעמים מבטלת ברגע האחרון". בשיחות עם לוסי עלו חוויות קשות שהיא לא דיברה עליהן זה שנים: הפרידה מאמה, ההצטרפות למשפחה זרה באנגליה, ההשתלבות בבית ספר נוצרי והחרדה התמידית שמא יתגלה שהיא יהודייה. אחר כך בא משבר העלייה ארצה, השהות בפנימייה, ובעיקר מערכת היחסים העכורה עם אמה החורגת. ההיצמדות לעזרא התגלתה בדיעבד כמנגנון הישרדות חשוב ויעיל. היא גם הצליחה להבין מדוע היא סובלת מחרדת פרידה ומחרדת הנטישה. חרדות אלה שליוו אותה בעבר שבו ועלו עם ההידרדרות במצבו של בעלה, ששימש כל השנים כחומת מגן בינה לבין העולם ובינה לבין אמה החורגת. בשיחות נגענו גם ביחסיה עם ילדיה ועם כלותיה. לוסי למדה שאפשר לדבר, להסביר, לבקש בדרך שהילדים יוכלו להקשיב ולתמוך, בלא לחשוש מהביקורת שלהם ושוב מהרגשת דחייה. בשיחה עם שלושת הילדים באחד הימים, שיחה יזומה ומתוכננת היטב, הם הצליחו לבנות מערך תמיכה נוסף לאבא בדמות מרפאה בעיסוק ומדריך למחשב, וכן באמצעות טלפונים יום-יומיים, ובמידת האפשר