האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

180 האתגר שבהזדקנות  לוסי פנתה לייעוץ לאחר לחצים רבים מצד חברתה הקרובה שהייתה מודאגת ממצב רוחה הירוד ובעיקר מהצטמצמות של פעילויותיה ושל קשריה החברתיים. "את חייבת לדבר עם מישהו מקצועי", אמרה החברה, ואף מסרה לה את מספר הטלפון שלי. במהלך כל הפגישה הראשונה דיברה לוסי על בעלה בן ה-77, שזה שנה וחצי מרותק לבית עקב שבר בירך שאינו מתאחה כהלכה. נוסף על כך סובל בעלה של לוסי מלחץ דם גבוה ומסוכרת. "הוא השתנה מאוד", היא מספרת בעצב, "עד לפני חמש שנים הוא עוד עבד חצי משרה והחיים שלנו היו פעילים. נסענו פעמיים בשנה לחו"ל, אירחנו חברים ויצאנו להצגות ולסרטים. גם הנכדים, שישה במספר, בילו אצלנו ימים רבים. בחמש השנים האחרונות חלה הידרדרות. אני בת 76 ומרגישה צעירה ובריאה, אבל חיי בשנים האחרונות הם כמו של אישה זקנה. קשה לי לצאת מהבית ולעזוב את עזרא לבד. הוא לא אוסר עליי לצאת, אך מביט בי במבט עצוב ושואל: ’מתי תחזרי', וכבר אני מרגישה בפנים מתח ואני מוכנה לא לצאת, אבל אני לא אומרת מילה. אני יודעת שקשה לו. יש לי שני בנים ובת נשואים. הם ילדים טובים אבל כל אחד עסוק עם העבודה ועם המשפחה. כשאני מבקשת שיבואו לבקר את אבא באמצע השבוע, לא ביחד לארוחת ערב ביום שישי כשאז יש רעש והילדים והכלות עם הנכדים מדברים ביניהם בעיקר, שיבואו ככה לבד, לחצי שעה, להיות עם אבא, זה קשה. לכל אחד יש את הסיפור שלו. הבת גרה רחוק, הבן השני, שגר לא רחוק, מטפל בילדים כי אשתו עובדת עד מאוחר. עם הבן הצעיר בכלל אי אפשר לדבר, תמיד הוא כועס. לא מבין למה אני לא יוצאת, צועק עליי שאני סתם מציקה לאבא ושאבא בסדר ולא צריך לדאוג לו. הוא לא מבין. אבל אני יודעת שיש לו בעיות בנישואים, אז בטח הבעיות שלנו נראות לו לא חשובות". סיפור חייה של לוסי עצמה אינו פשוט. היא נולדה בגרמניה והוברחה בגיל חמש לאנגליה, לקרובי משפחה, ואלה גידלו אותה כנוצרייה. אמה נספתה בשואה אך אביה הצליח להימלט. כשהייתה בת 21 הופיע אביה מלווה באישה אחרת. למרות תחנוניה להישאר עם המשפחה המאמצת, היא נאלצה להיפרד מהם ולעלות ארצה. זמן קצר לאחר שעלו ארצה הכניס אותה אביה לפנימייה