האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

18 האתגר שבהזדקנות סיפור חייו של אבא ושל חיי המשפחה המכובדת שנמחקה מן העולם היו הצוואה החשובה ביותר שהוריש לי. ממנו גם למדתי לראשונה לא רק על הישרדות וגבורה, אלא גם על אבדנים ופרידות, על פרישה ועל זיקנה. הגורם הסמוי השני שמשך אותי לעולם הזיקנה התגלה לי בשלבים הראשונים של גיבוש הצעת המחקר שלי, כשהתחלתי להיפגש עם זקנים ולראיין אותם. המפגש עם אוכלוסייה זו, עולם חדש מבחינתי, היה מרגש. נוסף לחכמת החיים ולסיפורים המאלפים, זכיתי לחום רב, להכרת תודה, להערכה ולהתעניינות. הרגשתי משוחררת יותר לחשוף מידע אישי שנצרתי בקרבי בקנאות במגעיי עם מטופלים צעירים. באותו זמן נחתה עליי ההכרה שבעצם מעולם לא היו לי סבא וסבתא. בצעירותי לא נתתי את הדעת לחסר זה, לא נמשכתי לזקנים ולא חשתי כמיהה לדמויות אלה. המפגש האקדמי והקליני עם סבים וסבות של אחרים העמיד אותי לראשונה בפני מציאות החסר וההיעדר. לימים, ובייחוד כשהפכתי בעצמי לסבתא, הבנתי ר לי בצעירותי. כל מפגש אינטימי עם איש מבוגר ַ ס ָ ועיכלתי את התפקיד החשוב הזה שח הפך למעין חוויה מתקנת בזעיר אנפין שבה הרגשתי שאני מקבלת ולא רק נותנת. מאז ועד היום אני רוחשת חיבה רבה לזקן או לזקנה. במחיצתם אני מרגישה צעירה, רעננה וחזקה, אני שואבת מהם כוח ובעיקר זווית ראייה חשובה כל כך - שיש לחיות את ההווה וליהנות ממנו, שהרי יחסית לבני השבעים והשמונים אנו צעירים כל כך ועתידנו לפנינו. וכאן אני מגלה גורם סמוי נוסף למשיכתי אל עולם הזיקנה: החרדה מההזדקנות שלי עצמי. זו החלה כבר בשנות השלושים שלי, כשבתי מיכל בת השמונה ישבה בחיקי, שיחקה בשערותיי ולפתע פרצה בצעקה: "אימא, יש לך שערה לבנה!", והוסיפה בדאגה: "אימא, עוד מעט תהיי זקנה?" בגיל 53 שנה ושערת שיבה בראשי התחלתי לראשונה להיות ערה לגיל ולזמן. הבהלה של מיכל חלחלה לתודעתי: אני, הילדה בעלת השערה הלבנה, מתחילה להזדקן. הגעתי ל"גיל המעבר" מוקדם מדיי להערכתי וכבר אז התחלתי לתהות על החיים ועל מימושם. ייתכן שתרמה לכך גם העובדה ששני הוריי כבר היו בשלבי הזדקנות. אבא התקרב לגיל 08 והיה עייף וחולה. אימא הייתה צעירה ברוחה ובגופה, אך גם היא הייתה בשנת השבעים לחייה. ואני בת בכורה, רצינית, אחראית, בוגרת מחד גיסא וילדותית כל כך מאידך גיסא. מחשבות על מהלך החיים, על משמעות החיים ועל מקומי בטווח החיים נקשרו לקריאה האינטנסיבית שלי על הפסיכולוגיה של הבגרות והזיקנה. מאז, העיסוק בזיקנה שומר אותי צעירה, צעירה יחסית לאוכלוסייה שאני חוקרת או פוגשת.